בריכת הבת הכופרת (בִּרכּת בנת אלכאפר)

בריכה זו הייתה חפורה בצפונה של רמלה, בקרבת הדרך אל יפו, בשטח אל מול בנין העירייה של ימינו. עוד לפני שנים אחדות אפשר היה לראות את שרידיה שנעלמו עם מילוי האדמה. האגדה הערבית מבארת את מוצא שמה.

בדורות קודמים גרה בעיר רמלה נסיכה מוסלמית עשירה ונדיבה שהרבתה לעשות חסד לתושביה ופיזרה כסף לרוב על שיפורה של העיר. רק דבר אחד רע נמצא בנסיכה זו, היא לא האמינה באלוהים ונשענה רק על רוב עושרה. וברמלה אין מעיינות מים חיים, רק בארות חפורות, ומהן נאלצו תושביה לשתות את מימיהן המלוחים. פעם נתנה הנסיכה את לבה לדבר הזה והחליטה להזרים מים חיים אל רמלה ממעיין הנובע בסביבתה. היא הביאה מחנה עבדים גדול וציוותה עליהם לחפור תעלה ולהעביר בה מים אל העיר. ברמלה היא בנתה בריכה גדולה ויפה לאסוף בה את מי המעין. זמן רב נמשכה העבודה וממון רב וזהב הוציאה למלאכה זו.

כאשר נשלמה מלאכת הבריכה, יצאה הנסיכה להסתכל בה והיא מתענגת למראה פועל כפיה, ודעתה זחה עליה מאד. באותה שעה עבר על ידה אדם חסיד וקדוש, ברך אותה לשלום ויאמר עליה: הו נסיכה! תני שבח לרבון-העולמים, אשר עזר על ידך להוציא לפועל את מחשבתך הטובה, ואשר בכוחו עשית גם את הבריכה הגדולה! – ותען הנסיכה בגאווה ותאמר: לא אישי הקדוש! אך בכספי עשה עשיתיה...

אך עברו הדברים על שפתיה, והבריכה נהפכה על פיה ותחתיתה עלתה מעלה ותכס עליה כתיקרה. על כן קראו לבריכה זו: ברכת בנת אלכאפר- ברכת הבת הכופרת.