רון טואג ויעל דתיה ארנון, רשות העתיקות

בחודש מאי 2009 נערכה חפירה בבריכת הקשתות ברמלה (הרשאה מס' 5655-A; נ"צ 187881-954/648774-853). החפירה, מטעם רשות העתיקות ובמימון החברה הממשלתית לתיירות ועיריית רמלה, נוהלה על ידי ר' טואג (צילום), בסיוע ו' אסמן, מ' קונין, מ' קיפניס וא' האג'יאן (מדידות ושרטוט), א' פרץ (צילום), ב' אנטין ונ' זאק (תוכניות), י"ד ארנון (קרמיקה), מ' שויסקיה (ציור חרסים), ה' שור (מעבדת מתכות) וד"צ אריאל (נומיסמטיקה).

בריכת הקשתות היא בריכה תת-קרקעית לאגירת מים, שנבנתה בפקודת הח'ליף הארון א-ראשיד ונחנכה בחודש מאי שנת 789 לסה"נ. הבריכה היא חלק ממערכת של בריכות ומאגרי מים, אליהם הוזרמו באמצעות אמה מי המעיינות שלרגלי תל גזר. הבריכה הייתה מפעל הבנייה הגדול ביותר של השושלת העבאסית בארץ-ישראל. ייחודה בדגם הקשתות, שראשן מחודד ומפתחן רחב, שזו הפעם הראשונה שנעשה בו שימוש שיטתי.

הבריכה נבנתה היטב והשתמרה חרף רעידות אדמה שהחריבו את העיר רמלה. לאחר חורבן רמלה ברעש האדמה של שנת 1068 לסה"נ, נותרה בריכת הקשתות במרחק של כ-800 מ' מחוץ לעיר, ובמשך השנים היא נפגעה כתוצאה מהזנחה. בזמן כלשהו קרס הקמרון הדרומי של הבריכה ונבקעו כמה חורים בתקרתה, וכתוצאה מכך הבריכה נסתמה באדמת סחף, שבכמה מקומות הגיעה עד לגובה הקשתות .

הראשון שחקר את הבריכה היה דה-ווג, שביקר בה לראשונה עם וודינגטון (Waddington) בשנת 1862. הם גילו את כתובת ההקדשה של הבריכה. דה-ווג שב וביקר בבריכה בשנים 1904 ו-1911 והכין תוכנית מפורטת שלה (De Vogüé M. 1912. La Citerne De Ramleh, et le tracé des arcs brisés. Mémoires de L'académie des inscriptions et belles-lettres 39:163–180).


בריכת הקשתות "מרוקנת" במהלך החפירות. צילום: רשות העתיקות

בנוסף הוא ערך מחקר השוואתי עם מבנים שונים באירופה מימי הביניים, בהם נעשה שימוש בקשת המחודדת, במטרה להוכיח כי המוסלמים היו הראשונים שעשו שימוש נרחב בקשת זו. בשנים 1934–1937 נוקתה ושוקמה הבריכה על ידי מחלקת העתיקות של המנדט הבריטי, ובסיום העבודות נבנה בבריכה קיר בטון, שבודד את הקמרון שהתמוטט מן החלקים שהשתמרו; חלק זה מולא בעפר עד שפתו (ארכיון רשות העתיקות, הפיקוח המדעי הישראלי מספר 157 תיק I).

בשנת 1937 ערך קרסוול מדידה בבריכה (Creswell K.A.C. Early Muslim Architecture, Oxford 1939, pp.228-230), ותיקן את מדידותיו של דה-ווג. הוא מצא שקירות הבריכה אינם מקבילים. בשנת 1942 הוחל בשאיבת מים מן הבריכה לצורך השקייה וניקוי (ארכיון רשות העתיקות, הפיקוח המדעי הישראלי מספר 157 תיק I). בשנת 1960 נוקתה הבריכה על ידי עיריית רמלה, והוסבה לשמש אתר תיירות ובו שייט בסירות. בחודש מאי 2007 נסגרה הבריכה כתוצאה מנפילת גושי טיח גדולים מהתקרה והקירות. הבריכה נותרה סגורה כשנתיים ובחודש פברואר 2009 החל תחום השימור של רשות העתיקות בעבודות שיקום בבריכה.

הבריכה (400 מ"ר ויותר; איורים 2, 3) נבנתה היטב בתוך בור גדול שנחפר באדמה. קירותיה אינם מקבילים זה לזה (24 מ' אורך הקיר הצפוני, 20.5 מ' אורך הקיר הדרומי). היא קורתה בשישה קמרונות, מהם השתמרו כיום חמישה, הנתמכים ב-15 עמודים ו-16 אומנות דמויות צלב סימטרי, המחוברים בקשתות מחודדות. בין כל זוג עמודים ישנה קשת מחודדת, ובקיר שנבנה מעל הקשת הותקן חלון קטן, אף הוא בצורת קשת מחודדת (איור 4).

העמודים והקשתות נבנו באבני גזית, ואילו קירות הבריכה והקמרונות נבנו מאבנים קטנות (כ-1 מ' עובי). הפתח קבוע בפינה הצפונית-מזרחית, וממנו מוליך אל הקרקעית גרם מדרגות הבנוי צמוד לקיר. המדרגות נבנו אבן, והן נשענות על קשת שטוחה בחלקן העליון ועל עוד חצי קשת בחלקן התחתון. כיום על מדרגות האבן מונחות מדרגות מתכת. בתקרת הבריכה הותקנו במקור 24 פתחי דלייה רבועים, שבכל פתח הוצב בסיס עמוד שבמרכזו נחצב חור עגול; כיום נותרו רק 12 פתחים, כנראה כתוצאה מעבודות השיקום. בקיר המערבי של הבריכה, בחלק העליון, ליד הפינה הצפונית-מערבית, הותקן במקור פתח רבוע.


גרם המדרגות בבריכת הקשתות, 1935 

החפירה נערכה במהלך עבודות השיקום של הבריכה, במטרה לברר את טכניקת הבנייה שלה, לאתר את הפתח המקורי של כניסת המים לבריכה ולברר מהו מקור המים של הבריכה כיום, מים שחודרים אליה דרך סדקים בקיר הבטון שנבנה על ידי מחלקת העתיקות המנדטורית. נחפרו חצי ריבוע בפינה הצפונית-מערבית של הבריכה (שטח A) וחצי ריבוע נוסף מחוץ לפינה הצפונית-מערבית של הבריכה (שטח B).
 
שטח A. במסגרת עבודות השיקום רוקנה הבריכה ממים ונחשפה הקרקעית, שרוצפה ברובה בחלוקי אבן גיר. הטיח שכיסה את הקירות המשיך וכיסה גם את קצה הרצפה. בנקודת החיבור בין הקיר לרצפה הונח הטיח באלכסון כדי למנוע זווית ישרה שבה עלול להצטבר לכלוך. רק במקום אחד, מתחת לקמרון בפינה הצפונית-מערבית של הבריכה ומתחת לפתח הרבוע שבחלקו העליון של הקיר המערבי, רוצפה הבריכה בלוחות שיש בשימוש משני.


ריצוף לוחות השיש בבריכת הקשתות. צילום: רשות העתיקות

רצפת השיש ניגשת רק אל הקיר המערבי של הבריכה. משנחשף קטע זה של הרצפה התחזקה ההשערה כי המים הזינו את הבריכה דרך הפתח הרבוע שנמצא בגובה של כ-7 מ', וכי רצפת השיש נועדה לעמוד בלחץ המים הנופלים מגובה זה. עוד התגלה עם חשיפת קרקעית הבריכה בור עגול סמוך לקצה התחתון של גרם המדרגות; אל הבור מוליכות שלוש תעלות רדודות שנכרו בקרקעית הבריכה. כיום מוצבת בבור משאבה חשמלית, השואבת פעם בשבועיים בממוצע מים מן הבריכה. נראה שהבור נכרה בשנת 1942 במטרה להציב בתוכו את המשאבה. כמו כן התברר כי סביב העמודים והאומנות נבנה היטב עיבוי מאבן וטיט עמיד במים. עיבוי זה מופיע בצילומים ישנים, אך הוא נשכח במשך השנים.

בחפירה בפינה הצפונית-מערבית של הבריכה פורקו השורה הצפונית של לוחות השיש וחלק מריצוף חלוקי האבן. התברר כי מסד הבריכה נבנה היטב (כ-0.65 מ' עובי) וניתן היה להבקיע אותו רק באמצעות אזמל חשמלי (קונגו). בחלקו העליון של המסד, מתחת לרצפת הבריכה, נחשפה שכבה של טיט אפור כהה עמיד במים (6–8 ס"מ עובי), המורכב מסיד וכמות רבה של אפר.


החפירה בפינה הצפונית-מערבית של הבריכה. צילום: רשות העתיקות

מתחת לשכבת הטיט נחשפה שכבת חרסים, שזיהויים קשה אך נראה כי רובם שייכים לקנקני עזה מהתקופה הביזנטית. שכבת החרסים הונחה על שכבה נוספת של טיט עמיד במים (כ-9 ס"מ עובי), שמעורבות בו אבנים קטנות (L2). מתחת לשכבה 2 התגלתה תשתית עבה של אבנים (L3; עובי 0.5 מ'), שהונחו בשלושה נדבכים זה על זה; בין האבנים הונחה שכבת טיט עמיד במים (3–4 ס"מ עובי). תשתית האבנים הונחה הישר על חול אדמדם (L4).

העיבוי שנבנה סביב העמודים והאומנות דומה באיכותו ובמרכיביו לאלה של מסד הבריכה. בסיסו של אחד העמודים נבדק, והתברר שמתחת לעמוד נבנה נדבך של אבני גזית ברוחב של שתי אבנים (איור 8). בצד מזרח, שם פורק העיבוי, בולטות האבנים כדי 0.15 מ' מן העמוד. בצדו הדרומי של העמוד לא זוהתה בליטה דומה של אבנים. הצדדים המערבי והצפוני של העמוד לא נבדקו. בצילומים שנעשו בבריכה בעבר נראה עמוד שהעיבוי בבסיסו נפגע, אך לא נראית מתחת לעמוד בנייה של אבני גזית הבולטות מרוחב העמודים (איור 4).

גם בעמודים אחרים בהם נפגע העיבוי לא הובחן נדבך בולט של אבני גזית. עוד התברר בבדיקת בסיס העמוד כי רצפת הבריכה אינה ניגשת אל העמוד, וכי בין הרצפה לעמוד נותר רווח צר (3 ס"מ רוחב). נראה שמסיבה כלשהי, אולי כתוצאה מן השימוש בחלוקי אבן גיר, התקשו הבנאים לחבר את רצפת החלוקים לעמוד ולכן הם הותירו רווח. בשוליים של ריצוף החלוקים הובחנה הגבהה. נראה שהעיבוי מסביב לבסיס הקירות נבנה למנוע חלחול מים דרך הרווח ברצפה אל מתחת לעמוד.
 
שטח B (איורים 9–11). החפירה נערכה במיקום משוער של תעלה, שהזינה את בריכת הקשתות דרך הפתח הרבוע הגבוה שבקירה המערבי. תחילה הוסרו באמצעות מחפרון חלקים של מדרכה שנבנתה על חלק זה של גג הבריכה.

במהלך פינוי המילוי מתחת למדרכה עקר המחפרון ממקומן שתי אבני גזית גדולות (0.3×0.3×0.6 מ'), שבקצה אחד שלהן בחלק התחתון חצובה מגרעת (1 ס"מ עובי). מתחת למדרכה התגלו שברי קערה (איור 12: 6) וקנקן (איור 12: 11), המתוארכים למאות הט'–הי' לסה"נ.  מתחת לתשתית המדרכה נחפרה הצטברות אדמה, ובה התגלה מטבע מן התקופה העות'מאנית (שלהי המאה הי"ט לסה"נ).

מתחת להצטברות האדמה נחשפה שכבה של אבנים וטיט בגוון לבן-אפור המורכב מכמות רבה של סיד ובתוכו אפר וחרצני זיתים מפוחמים. שכבה זו השתרעה בחצי הדרומי של החפירה ועם פירוקה נחשפה בריכת שיקוע, התחומה בארבעה קירות (W104–W101), שנבנו באבנים מלוכדות במלט אפור וטויחו בטיח ורדרד עמיד במים. בריכת השיקוע אינה בנויה במקביל לבריכת הקשתות, וקירותיה המזרחי והמערבי גבוהים משני הקירות האחרים.


קמרונות בריכת הקשתות ובריכת השיקוע בפינה הדרום מערבית. צילום: רשות העתיקות

עם חפירת בריכת השיקוע התברר ששכבת האבנים והטיט שנחשפה בריבוע היא למעשה קמרון שהתמוטט, שנשען במקור על הקירות הצפוני והדרומי של בריכת השיקוע. סימן הקמרון (הנגטיב) ניכר היטב לכל גובהו על קיר 102. בקיר 102 של בריכת השיקוע התגלה פתח של תעלה (0.44×0.57 מ') מטויחת בטיח ורדרד עמיד במים. פתח של תעלה נוספת (0.30×0.37 מ'), מטויחת באופן דומה, התגלה בקיר 101, והיא מוליכה אל הפתח הרבוע הגבוה שבתוך בריכת הקשתות.

שתי התעלות היו מלאות באדמה. שני הפתחים שבבריכת השיקוע אינם ממוקמים האחד מול השני, ובשלב זה של המחקר לא ברור אם זה מכוון ומה הסיבה לכך. אפשר שזה נעשה כדי ליצור תנועה סיבובית של המים בבריכת השיקוע, או שהדבר נובע מאילוץ הקשור לכיוונה של התעלה המזינה. כמו כן התברר שכתוצאה מכך שבריכת השיקוע אינה מקבילה לבריכת הקשתות, התעלה המחברת ביניהן פונה בנקודה כלשהי לעבר הפתח הרבוע שבבריכת הקשתות. גם כאן עולה השאלה האם זה מכוון ומה הסיבה לכך. חפירת בריכת השיקוע לא הושלמה וקרקעיתה לא נחשפה.

בחפירת בריכת השיקוע התגלו שברי כלי חרס גדולים, שהושלכו למקום כנראה לאחר שהבריכה יצאה מכלל שימוש. חרסים אלה מתוארכים למאה הט' ולמחצית הראשונה של המאה הי' לסה"נ (ימי השושלת הטולונית), ובהם קערות (איור 12: 3–5, 7), קדרות (איור 12: 8, 9), סיר בישול (איור 12: 10), קנקנים (איור 12: 12–14) ופכי צלהב עדינים (איור 12: 15–17). נראה אם כן שבריכת השיקוע יצאה מכלל שימוש במהלך המחצית הראשונה של המאה הי' לסה"נ. תיארוך זה תואם לתיארוך הפסקת השימוש באמת המים מגזר (ר' חדשות ארכיאולוגיות 117). נראה כי השימוש באמת המים ובבריכת הקשתות נמשך כ-150 שנה, וכשאמת המים יצאה מכלל שימוש נעצרה גם אספקת המים לבריכת הקשתות.

מצפון לבריכת השיקוע נחפרה הצטברות אדמה (L22), ומתחתיה נחשף קיר אבן (W100) שהשתמר לגובה נדבך יסוד אחד; הוא מושתת על אדמה. הקיר נבנה בכיוון שונה מכיוון הבנייה של בריכת השיקוע, והיא חותכת אותו בחלקו הצפוני. יתכן כי קיר 100 נפגע בעת עבודות שיקום של בריכת הקשתות שנערכו בשנת 1992 לאורך הקיר הצפוני של הבריכה. בחפירת הצטברות האדמה התגלו חרסים, עיקרם מן המאה הט' לסה"נ ושניים מהם מהתקופה האומאיית (המאה הח' לסה"נ), ובהם קערה מיצרית מחופה אדום (איור 12: 1) ופך אפור (איור 12: 2). נראה אם כן כי הקיר הוא חלק ממבנה שעמד במקום טרם בניית בריכת הקשתות.
 
מן החפירה עולה כי הושקע מאמץ גדול בבניית בריכת הקשתות ונעשה שימוש בחומרים באיכות גבוהה. נראה שבעת העתיקה הוליכה אל בריכת השיקוע תעלת מים שהייתה מחוברת אל אמת המים מגזר. כתוצאה מהפסקת השימוש באמת המים במחצית הראשונה של המאה י' לסה"נ פסקה אספקת המים לבריכת הקשתות וגם היא יצאה משימוש. לאחר חורבן רמלה ברעידת האדמה בשנת 1068 לסה"נ נותרה הבריכה מחוץ לעיר והוזנחה במשך מאות שנים.

באשר למקורם של המים החודרים כיום לבריכה דרך סדקים בקיר הבטון. הרעיון שמקורם כיום וגם בעת העתיקה במי תהום או במעיין שכבה סמוך שהכתיבו את מיקום הבריכה אינו סביר בהתחשב בתיעוד ההיסטורי ובנתונים המוכרים כיום באשר לעומק שכבת מי התהום. במקורות היסטוריים מהמאה הי' לסה"נ אמת המים אינה מוזכרת עוד, ונכתב כי אספקת המים של העיר נשענה על בורות מים וכי בארותיה עמוקות ומימיהן מלוחים (al-Muqadassi, Ahsah al-taqasim fi marifat al-Aqalim [De Gouja, ed.], Leiden 1906. P.164).

לפיכך, לא סביר שהמקור של הבריכה בזמן זה הוא מי תהום מלוחים. על פי נתוני חברת מקורות, האקוויפר ממנו שואבים כיום מים באזור רמלה נמצא בעומק ממוצע של 40 מ' מתחת לפני השטח, כלומר, עמוק יותר מעומק הבריכה. בחיפוש אחר תשובה לשאלת מקור המים כיום, נלקחה דגימה של המים שחדרו לבריכה ודגימה של מי ברז מסביבת האתר. שתי הדגימות נשלחו לבדיקת מעבדה ונמצא כי קיימת ביניהן התאמה כמעט מלאה. לפיכך, ברור מעל לכל ספק כי מקור המים של הבריכה קשור למערכת אספקת המים העירונית.

נראה שבקרבת הבריכה נוצר אקוויפר מקומי (אקוויפר שעון), המופרד מהאקוויפר האזורי, אליו חלחלו מים מדליפות בצנרת העירונית, מהשקיית גינות וכן מגשמים. מים אלו יכולים לזרום על האקוויפר גם ממרחק של מאות מטרים מן הבריכה ולאו דווקא מסביבתה הקרובה, והם אלה שמהווים את מקור המים של הבריכה כיום.