הוצאת-עצמות-שמואל-הנביא-מרמלה-וקבורתם-מחדש

 
היסטוריה ומאמרים

  • בשלהי המאה הי"א ביולי 1099 התקרבו לרמלה מחנות הצלבנים שבאו מאירופה כאשר משאת נפשם היא ירושלים. תושבי רמלה נתמלאו פחד ונמלטו והעיר התרוקנה ונבזזה כליל.

    הצלבנים שהיו דוברי צרפתית הסתובבו בארץ עם התנ"ך המתורגם ללשונם וניסו לזהות את שמות המקומות על פי מדרש שמות, השם רמלה נישמע מצלצל כמו שיבוש של "רמה"- מקום הולדתו של שמואל הנביא ומקום הולדתם של נקדימון  ויוסף הרמתי שהורידו את ישו מן הצלב.

    הם ניגשו במרץ לחפש ולזהות את מקום הבית של יוסף הרמתי (הרמלאי) ואת קברו של שמואל הנביא.

    את ביתם של יוסף ונקדימון "זיהו בודאות!" ונותר להם לזהות את קיברו של שמואל בן חנה ואלקנה.

    הם הגיעו לבית הקברות המקומי ושם מצאו את אדם זקן שנשאר ולא ברח מן העיר.  אחרי איומים "וטלטולים" של השב"ק  הצלבני, הביא אותם לאחד הקברים המפוארים בבית הקברות ואמר להם אם אתם רוצים, אז זהו הקבר.

    אלה הוציאו את עצמות השיח' בדחילו וריחמו מן הקבר  ובמסעם לכיוון ירושלים נשאו אותו אחר כבוד בדרך מעלה בית חורון, עד הגיעם למצפה שקרו לו "הר השמחה" כי רבה שימחתם שראו בעיניהם את העיר ירושלים.. הם החליטו שמן הראוי לקבור אותו שם, כי משם צופה הגבעה על ירושלים, לימים יקרא המקום נבי סמואל.

    במקום בנו מאוחר יותר כנסיה גדולה ומבצר לתפארת שהתגלה במלוא הדרו בחפירות של השנים האחרונות.

    כך זוהתה רמלה כ"רמה" ושמואל הנביא נקבר מחדש במקום הראוי לו.

    וילנאי כותב: כשרבי בנימין מטולדה טייל בארץ ב1173 בקירוב מצא אבן ועליה כתוב:

     "רמלה, היא הרמה, ושם מבניין החומות מימי אבותינו ושם כשלוש מאות יהודים והיא עיר גדולה מאד. ושם בית קברות גדול לישראל, מהלך שני מילין. וכשלקחו בני אדום (הצלבנים) את רמלה היא רמה מידי בני ישמעאל (מוסלמים) – מצאו קברו של שמואל הרמתי אצל כנסת היהודים, והוציאוהו בני אדום מקברו והוליכוהו לשילה, ובנו עליה (במה) כנסיה גדולה"….