היסטוריה ומאמרים

  • הסתכלות גאוגרפית על מקורות היסטוריים בהדגמה על אמת המים של רמלה
    פרופ' נמרוד לוז

    בראשית המאה השמינית לסה"נ מקים מי שהיה אז מושל פלסטין ולימים הח'ליף המוסלמי, סלימאן בן עבד אלמלכ, את העיר רמלה. אלבלאד'רי ( 892 ) מוסר כי אחד ממפעליו העיקריים של סלימאן ברמלה היה חפירת תעלה או אמת מים לעיר, אשר נודעה בשם ברדה. המונח המיוחס לאמה הוא קנאה, מילה שמשמעותה: תעלה, מערכת מים או צינור.

    במקורה ציינה מילה זו קנה, ובצורתה זו היא ידועה באכדית (קנו), משם עברה לעברית ולארמית ומהן, קרוב לוודאי לערבית. אנו נקרא לה כפשוטו: אמת מים. מה הם מקורותיה של האמה? מהיכן ובאיזו דרך הגיעה לרמלה? כיצד נראתה ומה הייתה דרך בנייתה? מה הייתה תרומתה המעשית למשטר המים ברמלה?'במקורות ההיסטוריים המוסלמיים לא קיים שום אזכור של סוגיות אלו. יתרה מזאת, כפי שנראה להלן, העדויות האקראיות הנמצאות במקורות השונים הובילו לתפיסה שגויה ומוטעית ביחס לאמה, למקורותיה ולמהלכה. 

    במאמר זה ברצוני לברר ענינים מספר בנוגע לאמה באמצעות השוואה בין המקור ההיסטורי הכתוב למציאות כפי שהוכתבה על ידי תנאי השטח, הטופוגרפיה ומשטר המים האזורי. אך הדיון באמה להיבטיו השונים, חשוב ככל שיהיה, הוא בבחינת במה בלבד להצגת סוגיה עקרונית יותר. מטרתו המרכזית של מאמר זה היא לעמוד על ייחודו ועל חשיבותו של מחקר אינטרדיסציפלינרי לחקר העבר ולהדגיש את תרומתה של הגאוגרפיה היסטורית להבנה טובה, שלמה ונכונה יותר של מציאות זמן עבר.

    הדיון באמת המים יעיד על הבעייתיות הקיימת, אינהרנטית מטבע הדברים, במקורות היסטוריים ספרותיים וביכולתנו להבינם טוב יותר על ידי ניצול מידע גאוגרפיטופוגרפי והיכרות בלתי אמצעית עם הסובב הגאוגרפי האמור.


    אמת המים לרמלה סמוך לכביש 6.  צילום: רון פלד

    דומה שסוגיה פרוזאית כל כך כמו מקום מוצאה של האמה אינה צריכה להיות נתונה לדיון, ועם זאת כפי שנראה להלן דווקא עניין זה היה נושא לאי בהירות ומחלוקת במחקר. בקרב ההיסטוריונים נמצא כי הדעה הרווחת, אצל אלה שהזכירו את האמה, הייתה כי מוצאה מאזור מעיינות ראש העין.

    גיל דן במקור האמה או כדבריו 'מקור המים לעיר', בעיסוקו במלחמת 60 השנה שהתרחשה בארץ ישראל בשלהי המאה העשירית וראשית המאה האחת עשרה לסה"נ. לשיטתו, היו מקורות מים אלה באזור ראש העין והירקון.

    בהזכירו את אמת המים של רמלה מציין שרון כי אין זה ברור האם ראשיתה בתל גזר או באנטיפטריס (ראש העין). ג'ודה, במסגרת דיונו הכללי ברמלה, פוסק באופן מוחלט כי סלימאן בן עבד אלמלכ הוביל מים לרמלה מנהר אבו פטרס (הוא הירקון). אף על פי שאין החוקרים מציינים זאת במפורש, דומה שהמקור ההיסטורי שהובילם לראות באזור מעיינות ראש העין (אבו פטרס) את מוצא האמה הוא תיאור ההיסטוריה של הקרמטים המיוחס לת'אבת אבן סנאן (מת 976 ).

    על פי מקור זה, בשנת 976/366 התרחש עימות בין הפאטמים לאיגוד כוחות (בהם גם הקרמטים) באזור ראש העין על גדות נהר הירקון (טואחין). בקרב זה הובס הצבא הפאטמי והוא נסוג לרמלה והתבצר בה. כך מתאר אבן סנאן את שהתרחש לאחר מכן: 

    "ומספרם של אנשי אלפתכין והקרמטי [איגוד הכוחות שנלחם בפאטמים נ.ל.] היה רב ומנו כחמישים אלף פרשים וישבו בסמוך לנהר הירקון ועצרו [וקטעו אלמאא ען אלבלד, ואולי יש לתרגם שברו נ.ל.] את המים מהעיר וג'והר [המפקד הפאטמי] נאלץ לשתות ממימי הבורות המועטים אשר לא הספיקו ולכן אולץ לסגת לאשקלון. אלפתכין והקרמטי הלכו אחריו לשם וצרו עליו זמן ממושך."

    בתיאור זה מקשר הכרוניקאי, אבן סנאן, בין ישיבת הצבא הקרמטי בירקון לבין עצירת/שבירת מקור המים של רמלה. עיון במקור זה ובמקבילות מלמד כי אויב היושב באזור נהר הירקון יכול לעצור ואף עצר את מעבר המים לרמלה. לכאורה, לפנינו עדות בת הזמן שעולה ממנה כי מוצא אמת המים של רמלה הוא באזור ראש העין ונהר הירקון.

    אם כן, אין תימה כי מי שהסתמך על המקור הכתוב בלבד הבינו כפשוטו וראה במעיינות הגדולים של ראש העין את מקום מוצאה של האמה לרמלה. עדות היסטורית שונה ביחס למוצא האמה אפשר למצוא בתיאור, קדום יותר המצוי אצל אליעקובי ( 890 לערך).

    בתיאורו מצוין כי לרמלה תעלה קטנה (נהר צע'יח אשר ממנה שותים תושביה, ונהר אבו פטרס (קרי הירקון) נמצא במרחק 18 ק"מ ממנה. כלומר התעלה (אמת המים לשיטתנו) ממנה שותים תושבי העיר ונהר הירקון הם שני מקומות שונים שתיאורו של אליעקובי מגדירם ומציינם בנבדל זה מזה. עדות חזקה ומהותית יותר מספקים לנו פני השטח עצמם. גובהם של מקורות נהר הירקון (מעיינות ראש העין) הוא 14 מ' מעל פני הים ואילו רמלה מצויה בגובה של כ80 מ' מעל פני הים.

    הפרש גבהים זה אינו מאפשר העברת מים מהירקון לרמלה באמצעות אמה. במקרה שלפנינו נראה מפעל הנדסי שכזה בלתי סביר, הן בשל פער הגבהים הניכר והן בשל המרחק הרב בין מקור המים לעיר, יתר על כן, לא אותר סכר הרמה או שרידים כלשהם באזור מקורות הירקון. ברור, אם כן, שאמת המים לרמלה הברדה לא הוליכה מים מראש העין, ויתכן שהוליכה מים ממעיינות בסביבת תל גזר האזור העשיר ביותר במים בקרבת רמלה. מה לפיכך תיאר אבן סנאן?

    ייתכן שיש להבין מתיאורו שכאשר ישב הצבא, הקרמטי במקורות הירקון, נשלחה יחידה לאזור תל גזר והיא שהייתה יכולה להרוס את אמת המים לרמלה. אבן סנאן השמיט עניין זה על דרך המקרה בשל חוסר חשיבותו בעיניו או בשל כל סיבה אחרת, וכך יצא שהטקסט שהגיע אלינו מקשר ישירות בין ישיבת הצבא הקרמטי בירקון לבין הריסת אמת המים של רמלה.

    זהו כמובן רק נסיון לפרש אחרת עדות היסטורית שאינה נתמכת במציאות הטופוגרפית של האזור. אפשרות אחרת אשר לאורה ניתן להבין את הטקסט היא שאין הוא מתייחס כלל לאמת מים, אלא שהובלת המים שמראש העין לרמלה, מרחק 18 ק"מ, נעשתה בעזרתן של בהמות משא. שירות זה לא ניתן היה להמשיך בו בעקבות המצור וישיבתם של הקרמטים על מקורות הירקון." כך או אחרת, לאור הנתונים הטופוגרפיים של האזור לא ניתן לקבל את עדותו של ת'אבת אבן סנאן כתאור נקודת המוצא של אמת המים ומכאן גם אין לקבל את ניתוחם של החוקרים השונים.

    מהו אם כן מוצאה של האמה?

    הסקר המפורט ביותר של אזור רמלה הוא "סקר א"י המערבית" משנת 1874 . בתיאור אזור תל גזר מציינים הסוקרים ראשיתה של אמה חצובה 12.( מדרום לתל ומדרום להוותו של ברגהיים באבו שושה עצ"מ 142140 , מס' 1 במפה 1 אמה זו קרויה במפות הסקר בשם שהיה, אותה שעה, בשימוש על ידי תושבי רמלה: קנאת בנת אלכאפר, כלומר אמת בת הכופר." בזמנו של הסקר הבריטי ( 1874/5 ) עוד אפשר היה לאתר את האמה במקומות מספר לאורך מסלולה לעיר. כיום, בשל העיבוד החקלאי הרב והקמתם של יישובים חדשים, הולכים ומתמעטים השרידים היכולים ללמד על מהלכה המדויק של האמה ועל סגנון בנייתה.

    סקר שדה שערכתי לאורך תוואי האמה המוצע בסקר הבריטי, התגלו בשתי נקודות לאורך התוואי ריכוזי אבנים מסותתות ועליהן טיח. בנ"צ 1387514375  (מס' 3 במפה 1) בעומק של כ1.5 מ' מתחת לפני הקרקע, נמצאו אבנים גדולות, חלקן אף מסותתות, במהלך חפירה להנחת צינור השקיה בשדות קיבוץ נען. על האבנים היה אפשר לזהות שרידים של חומרי מליטה. 5' בנ"צ 1381014425 (נקודה מס' 4 במפה 1) נמצאו אבנים מכוסות במעט חומר מליטה משני צידי סוללת פסי רכבת במרחק לא רב זו מזו." האבנים התפזרו ככל הנראה בשל סחף. הן השתמרו במקום זה בשל מעבר הרכבת והגבהת הסוללה. הסוללה שהורמה משני צדי הפסים שימרה באופן מקרי את אבני האמה.

    שריד נוסף של האמה נמצא בשנות החמישים בשדות המושב פתחיה. וילנאי מוסר כי 2 ; בסמוך לכניסה למושב, בק''מ ה46 בכביש הישן רמלה ירושלים (נצ''מ. 140141  מס בתרשים עמ' 9) היה אפשר לראות קטע של האמה." בסיור שערכו במקום לאחר מכן, י' קפלן ור' גופנה תועד קטע זה בצילום." מצילום זר.

    שחזור תוואי אמת המים מתל גזר לרמלה - אזור תל גזר - רמלה
    שחזור תוואי אמת המים מתל גזר לרמלה - אזור תל גזר - רמלה

    אפשר ללמוד על צורתה של אמה ועל דרך בנייתה (על כך ארחיב בהמשך). שרידים נוספים לאמה שיצאה מתל גזר נמצאו ( בחפירות בתחום העיר רמלה. קפלן מצא בחפירות המסגד הלבן (מס' 5 בתרשים) סעיף של אמה בעומק 2.70 מ' מתחת לפני השטח." על פי קפלן קישר סעיף זה בין האמה המרכזית לבין בורות המים של המסגד הלבן, הוא מסגדה הראשי של העיר רמלה בתקופה המוסלמית הקדומה. בתוך העיר עברה האמה מדרום לצפון בקשת כלפי מערב וזאת על פי "סקר א"י המערבית".

    בתוואי זה עוברת האמה בסמוך לכל המוקדים העירוניים של רמלה האמיית, ענין המלמד על קיומה של זיקה תכנונית בין האמה למרכזי העיר שניזונו, קרוב לוודאי, מאספקת המים הקבועה שלה. סמיכותה של האמה למבני ציבור ולמאגרי מים נבעה ככל הנראה מהטעם הפשוט שהיא הייתה מקור המים העיקרי למבנים אלה ותוכננה כך שמימיה ישמשו אותם.
    כבר ראינו כי באזור המסגד הלבן נמצאה עדות לקיומה של אמה משנית שהוליכה מים מהאמה המרכזית למאגרי המסגד. ההנחה היא שסעיפים נוספים יצאו מהאמה למוקדים עירוניים נוספים כשעברה בסמוך להם. עדות נסיבתית לקשר בין האמה לאתרים בעיר אנו למדים מקיומה של ברכה הסמוכה למסגד הלבן שנקראה ברכת בנת אלכאפר. השם בנת אלכאפר, דהיינו בת הכופר, הוא כזכור השם שקראו תושבי רמלה בתקופות המאוחרות לאמה שיצאה מתל גזר, ובשם זה הכירוה גם אנשי "סקר א"י המערבית''. זוהי עדות נסיבתית, לכל הפחות, לזכרון היסטורי קיבוצי של תושבי העיר, היוצר זיקה בין האמה לברכה ומקשר ביניהן. 


    אחד משלושת מאגרי המים מתחת למסגד הלבן ברמלה. צילום: רון פלד

    על ירדא וברדה

    עד עתה הוצגו שתי הצעות שהופיעו בספרות המחקרית: זו הרואה בראש העין את מוצא האמה ומולה תוצאות סקרי השטח השונים המזהים במעיין אבו שושה את ראשיתה של האמה. בצד שתי הצעות אלו ניתן למצוא בספרות המחקרית, ובמיוחד בספרות 'ידיעת :0.( הארץ', גרסה נוספת שלפיה החלה האמה במעיין הידוע בשם עין ירדא (מס' 6 במפה 1 מעיין זר. נקרא כיום בשם עין ורד (נ"צ 1416514095 ) והוא המעיין בעל הספיקה הגדולה ביותר בסמיכות לרמלה ומדרומה!

    על פניו, הגיוני להניח כי מימיו של המעיין השופע ביותר באזור ינוצלו להגברת כמויות המים בעיר. כמויות המים הגדולות שמעיין זה מניב והדמיון בין שם האמה במקורות ברדה לשמות ירדה או ירדא הם שהובילו ודאי לתפיסה זו. שיבוש מסוג זר. סביר מאוד בערבית שכן כתיבתן של האותיות ב' וי' זהר. למעט הנקודה הדיאקריטית הנוספת באות י' הערבית.' 2 דא עקא שמעיין זר. מצוי ממזרח לקו פרשת המים המקומי (ראה במפה 1) העובר במרכזו של תל גזר מדרום לצפון.

    כדי להזרים את מימיו באמה שנמצאה באזור אבו שושה (מצדו המערבי של קו פרשת המים) היה צורך לחצות קו פרשת מים על ידי חפירת מנהרה מתחת לתל גזר. למותר לציין ששרידים של מנהרה/נקבה שכזו לא נמצאו בשטח, נקודה השוללת כמובן אפשרות של ניצול מי עין ירדא לתוואי האמה שהוצג עד כאן. אפשרות נוספת היא שחל שיבוש תעתיק ושם המקום שהיה לפני ימי סלימאן בן עבד אלמלכ ירדה השתנה במקורות, כפי שהראיתי לעיל, לברדה וכך קיבלה האמה את שמה.

    ראוי לשים לב לשתי עובדות המקעקעות אפשרות שכזו. ראשית, העובדה שלא ניתן היה להעביר את מי עין ירדא לרמלה באמה שעסקתי בה לעיל מעוררת תמיהה והיא: מדוע לקרוא לאמה על שם מקום שלא החלה בו? שנית, על מנת שהשם ירדא יישובש לברדה בתעתיק הערבי ובמקורות המוסלמיים היה צריך להתקיים באזור יישוב בשם זר טרם הכיבוש המוסלמי.

    אך יישוב בשם ירדא או ח'רבת ירדא מופיע לראשונה רק בספרות המאה התשע עשרה ובנוסף לכך לא נמצאו לו אזכורים במקורות המוסלמיים הימי ביניימים, מוקדמים ומאוחרים כאחד. המקור היחידי המציין אתר זר. הוא "סקר א"י המערבית" ושם נאמר עליו כי שם זר. מיוחס לכמה ממצאים מפוזרים לא הרחק מהמעיין ומסקר השטח עולה כי אין זה מקום עתיק במיוחד."

    חשוב מכך, אין שום עדות ברורה לקיומו של יישוב בשם זה או דומה לו בתקופה הביזנטית, לפיכך קשה להניח שניתן היה לשבשו לברדה." אם כן, נמצאנו למדים כי אי אפשר לקשר בין שם האמה ברדה במקורות המוסלמיים לעין ירדא, שכן האמה שאנו עוסקים בה לא החלה במעיין זה, ואין בנמצא שום עדות ליישוב בשם דומה בתקופה שקדמה לבניית האמה על ידי סלימאן בן עבד אלמלכ. ככלל, השם ברדה כשם למקור המים של רמלה מזכיר יותר את הנהר המרכזי העובר בדמשק הוא הברדא, ודמיון זה מרמז אולי על גודל שאיפותיו של סלימאן בן עבד אלמלכ בייסוד העיר. 


    אמת המים לרמלה מתל גזר בכביש 6. צילום: רון פלד

    לאור הנתונים והדיון לעיל ניתן לקבוע בסבירות גבוהה מאוד כי האמה שיצאה ממערבו של תל גזר לרמלה היא הבררה שבנה סלימאן בן עבד אלמלכ עבור תושבי העיר. זהו התוואי ההגיוני והסביר ביותר ומניתוח פני השטח הוא למעשר. התוואי היחידי האפשרי לאמה שהייתה אמורה לשרת את רמלה במיקומה בתקופה המוסלמית הקדומה.

    ראשית, מהטעם הטופוגרפי הפשוט והמכריע ולפיו אמות המים הקדומות לא יכלו להתגבר על פערי גובה שליליים של כ60 מ' (מעיינות ראש העין). רק בתוואי זה נשמר ההגיון ההנדסי, והאמה הולכת מן הגבוה (תל גזר) לנמוך (רמלה).

    שנית, רק בתוואי זה אותרו ממצאים ממשיים המעידים על קיומה של אמה בשטח לעומת חוסר הממצא באזור ראש העין ובאזור נחל גזר. סקר השטח ולימוד העדויות הארכאולוגיות השונות סייעו לאתר את האמה בחמישה מקומות ובכולם נמצאה התאמה בין מיקום הממצא, המועט כיום, לתוואי שתואר בידי סוקרי "סקר א"י המערבית".

     שלישית, הזיקה בין האמה לאתרי העיר האמיים (כפי שהודגמה למשל באזור המסגד הלבן) מעידה על תכנון משותף לאמה ולאתרי העיר השונים. כלומר, מי שבנה את העיר הוא גם זר, שהעביר את האמה כך שתשרת את המוקדים העירוניים שהקים בה. נימוקים אלה מספיקים לדעתי להכריע בסוגיית מוצאה ומהלכה של אמת המים לרמלה. לאור הנתונים השונים שנמצאו ובהסתמך על ממצאי הסקר הבריטי ניתן לקבוע כי אמת המים לרמלה אכן הגיעה מאזור תל גזר. האמה החלה במעיין הכפר אבו שושה וממנו המשיכה במגמה כללית צפונית מערבית  לרמלה, מהלך של כ10 ק"מ.

    מבנה האמה ותרומתה למשטר המים העירוני

    אמת המים לרמלה תועדה בצילום על ידי ר' גופנא. על פי הצילום הייתה האמה בנויה ממסה יצוקה של אבנים מלוכדות במלט משני צדיה. חתך האמה הוא בצורת האות ח' הפוכה (פרופיל). מידותיה המשוערות על פי הצילום: רוחב כ-20 ס"מ, עומק כ-25-30 ס"מ. רוחב האמה עם קירותיה כ-80-90 ס"מ.

    אמות שהחתך שלהן מלבני או טרפזי, דוגמת אמה זו, אנו מכירים ממקומות נוספים בארץ לדוגמה נבנו אמות המים לציפורי וכן האמה שהוליכה מוואדי עונקור לבית גוברין. אמות אלה היו מכוסות לוחות אבן וניתן להניח כי כך גם האמה מתל גזר. בסקר האזור נמצא שאופי השטח גלי מאוד, ולכן סביר להניח כי האמה לא הייתה צמודה לקרקע לאורך התוואי כולו, ובנקודות מסוימות (מעבר ואדי לדוגמה) נבנו מתקני הרמה מקומיים או נחפרה תעלה תת קרקעית. עדויות לאלו לא נתגלו אך מתקבל על הדעת שאכן התקיימו בשטח כשהאמה עדיין הייתה בשימוש.

     מהי כמות המים שאמה זו היתה מסוגלת להוביל לעיר? כלומר עד כמה באמת היה לשנות את משטר המים בעיר?

    קשה כמובן לחשב באמה שעומקה 25 ס"מ ורוחבה 20 ס"מ מהי כמות המים שעברה באמה בכל יום ולאורך השנה. ברור כי שינויים בשפיעת המעיינות המזינים אותר. השפיעו על כמויות המים שהגיעו דרכה לעיר בתקופות השונות לאורך השנה." נתוניה ההנדסיים של האמה בהשוואה לאמות אחרות המוכרות לנו בארץ ישראל (אמת קיסריה, ציפורי, האמות לירושלים) מלמדים כי מדובר באמה מסדר גודל בינוני ומטה. כמויות המים שהייתה מסוגלת להעביר לרמלה (גם כאשר פרופיל הזרימה מנצל את כל חתך האמה) לא עלו על יותר מכמה אלפי מ'ק ביום. למרות זאת, ברי כי לעיר ללא מקורות זמינים נוספים גם בתוספת צנועה יחסית של מים יש משום תרומה ניכרת למשטר המים העירוני.

    סיכום

    הדיון באמת המים לרמלה מראה שקיומו של תיאור היסטורי בן הזמן אינו בהכרח ערובה לנכונות הידיעות הנמסרות בו. יש לבחון אותו היטב ולבדקו כשם שנבדקת כל עדות מחקרית אחרת. בחינה מדוקדקת של התיאור לימדה על הבעייתיות שקיימת בניתוח העובדות שנמסרו בו. יתר על כן, במקרים רבים, וודאי במקרה זה, השגיאה אינה בהכרח במקור עצמו אלא בפרשנות שנתנה לידיעות שנמסרו בו, כלומר, בתהליך ההרמנויסי שעובר הטקסט ההיסטורי על ידי החוקר.

    במקרה דנן, תיאורו של ת'אבת אבן סנאן אינו יכול ואינו צריך להיות מפורש כמכוון לאמת המים שהוליכה לרמלה. עניין זה נפסל בשל חוסר אפשרות מעשית להעברת אמה בתוואי המצוין על ידו, בחוסר הממצא בשטח, וחשוב מכך בעובדה שאין המקור מדבר מפורשות על אמה אלא באופן סתמי על העברת מים לעיר.

    ניתוח פני השטח, לימוד הנתונים הגאוגרפיים, סקר השדה ובנוסף הכרה ולימוד של הממצא הארכיאולוגי הובילו להבנה טובה וברורה יותר של המקורות הכתובים. עניץ זה תקף גם לנסיון ה'אטימולוגי' לראות בעין ירדא את מוצא האמה. הבחינה הגאוגרפית ושילוב הנתונים מסוגי מקורות שונים במחקר גאוגרפי היסטורי אינטרדיסציפלינרי סייעו במקרה זה לחדור מבעד לקורים ההיסטוריים שהותוו תוך כדי ניתוח שגוי של המקור הקדום.


    אמת המים לרמלה סמוך לכביש 6.  צילום: רון פלד