היסטוריה ומאמרים

  • פרופ' נמרוד לוז

    כחלק מהניסיון לרומם את מעמדה של רמלה ולהקנות לה חשיבות כמרכז מוסלמי החל תהליך יצירה והפצה של מסורות שמהן ניתן ללמוד כביכול על קיומה הקדום של העיר , על אירועים חשובים שהתרחשו בה ועל אישים מוסלמים שנקברו בה. כך למשל מביא אבן סעד מסורת שלפיה עובדה אצ-צאמת, מי שנחשב לקאיי הראשון של ארץ -ישראל, מת ונקבר ברמלה בשנת 34 להג'רה (645 לספירה). ציונה של רמלה כמקום קבורתו של אחד האישים המוסלמים החשובים הראשונים בארץ-ישראל אינו צריך להיתפס על-ידי הקורא כעובדה היסטורית אלא כחלק ממגמה לפאר את רמלה ולקשור אליה איש מרכזי באיסלאם. 
     
    בתהליך קידוש המרחב הרמלאי גם הופצו מסורות המקשרות בין העיר לפסוקים קוראניים ולאסכטולוגיה המוסלמית. דוגמה אחת לעניין זה היא המסורת המוצגת בידי אל-פסוי (מת 890) ובה נקשר שמה של רמלה ובה נקשר שמה של רמלה לרמה (רבוה) המוזכרת בקוראן:
     
    "סיפרו לנו אבו יחיא זכריאא בן נאפע אל-ארסופי ומחמד בן עבד אל-עזיז אר-רמלי שאמרו : סיפר לנו עבאד בן עבאד אבו עתבה מפי אבו זרעה מפי אבן ועלה . . . (כאן מוצגת מסורת נוספת שלא תובא במסגרת זו) שאמר: ואמר לי מרה בן כעב אל-בהזי (בשלשלת מסירה המגיעה לנביא) שרמלה היא קרמה וזאת משום שהיא משתרעת בין מזרח למערב".
     
    המוסרים האחרונים במסורת זו מוכרים לנו כבני מחוז פלסטין. יחמד בן עבד אל-עזיז, המוזכר כמוסר האחרון יחד עם אבו יחיא , זכריא בן נאפע אל-ארסופי, פעל בשלהי המאה השמינית בעמוד ממול ובראשית המאה התשיעית. עבאד בן עבאד, שממנו קיבלו שני המוסרים הללך את המסורת . פעל גם הוא באזור רמלה במחצית השנייה של המאה השמינית לסה" נ. עבאד בן עבאד קיבל ברמלה את המסורת  על-פי ידיעה זו מאדם בשם אבו זרעה, שהוא ככל הנראה יחיא בן אבי עמרו אס-סיבאני יחמישה נרות שנמצאו אר-רמלי, שהיה מוסר ידוע מרמלה )אבו זרעה מת בשנת 148 להג'רה (765 לספירה) והעביר לידה ונוצרו ממנה מסורות לעבאד בן עבאד. המוסר הראשון, אבן ועלה, אינו מוכר לפי שעה.
     
    לפחות ארבע מחוליותיה של מסורת זו הן מפלסטין , ולגבי שלוש מהן אף ידוע בוודאות כי מדובר בתושבי רמלה. מתעורר הרושם כי חוליותיה הפלסטיניות-הרמליות של המסורת הן אלה שהפיצו אותה וייתכן שאף יצרו אותה . רושם זה מתחזק לאחר בדיקת שלשלת המסירה של המסורות הנוספות המופיעות אצל אבן עסכאר . מבדיקה זו עולה כי רק במסורות שבהן זיהויה של הרמה הוא ברמלה מופיעים בשלשלת המסירה מוסרים מפלסטין , כלומר רק ברשימת המוסרים של המסורות המזהות את הרמה הקוראנית עם רמלה נמצא חוליות שהן פלסטיניות , ופעמים רבות - רמלאיות.
     
    מוסרים אלה לא הופיעו כלל בשלשלת המסירה של מסורות המנסות לקשר בין הרמה שבקוראן לדמשק . אל- פסטאט או כל עיר אחרת . מכאן שכבר במחציתה שנייה של המאה השמינית היה מישניסה לקשור בין רמלה למקומות המופיעים בקוראן . עבור מי מתושבי העיר שביקש להראות כי רמלה נחזתה כבר על-ידי הנביא לא היתה חשיבות רבה לעובדה ההיסטורית הבסיסית והנחרצת שהעיר כלל לא עמדה על תלה בימיו . 
     
    הסיבות לבנייתה של רמלה האמיית
     
    מדוע טרחו המולסמים להקים עיר חדשה במחוז פלסטין ובמיוחד עיר בירה? ומדוע לא נבחרה ירושלים לבירת המחוז, ומה גם שהאמיים השקיעו כה רבות בפיתוחה? האם עמדה מאחורי ההחלטה להעתיק את הבירה מערכת של שיקולים מעשיים או שמא היתה זו החלטתו האישית של סלימאן בן עבד אל-מל ? ואם הח'ליף האמיי הוא שהחליט על העברת בירת המחוז לשפלה , מדוע לא נבחר מרכז עירוני קיים ומשגשג כלוד? האם בנייתה של רמלה היתה צורך חיוני- והלא אנו יודעים כי בדמשק, בירת הח'ליפות, הוקם המרכז המנהלי המוסלמי בעיר ביזנטית בת מאות רבות של שנים?
     
    להלן אראה כי בחירתה של רמלה כמרכזו השלטוני של המחוז נעשתה כחלק מתפיסה תכנונית אמיית ברמת המקרו והמיקרו . היתה זו הבחירה הנכונה עבור החיליף בדמשק כמו גם עבור המושל של מחוז פלסטין.
     
    סיבות הבנייה על-פי מקורות מוסלמיים 
     
    כך מתוארת בנייתה של רמלה בחיבורו של אל-ג'השיארי (942):
     
    "היה אדם מאנשי פלסטין שנודע בשם אבן בטריק שכתב לו (לסלימאן) ויעץ לו לבנות את רמלה. והסיבה לכך היתה שאבן בטריק ביקש מאנשי לוד שיתנו לו מגרש שהיה בכנסייה (ככל הנראה בסמוך לכנסייה) כדי שיבנה בו בית. משסירבו לו אמר להם באלוהים עוד אחריב אותה, כלומר את הכנסייה. ואז אמר (סלימאן) אמיר המאמינים עבד אל-מלכ בנה במסגד בית אל-מקדם על הסלע (כיפה) ונודע בכך (התפרסם על-ידי כך) ואל-וליד בנה את מסגד דמשק ונודע בכך ואם אבנה מסגד ועיר ואעביר אנשים לעיר (וצ"ל : ואתפרסם בזאת), ובנה את העיר רמלה ומסגדה וזו היתה סיבת חורבנה של לוד."
     
    בתיאור זה מוצגות שתי סיבות בלתי תלויות להקמת העיר החדשה . הסיבה הראשונה להקמת העיר היא עצתו של אדם בשם אבן בטריק לסלימאן בל עבד אל-מלכ להקים עיר כזו.  יאקות מביא מפי אל-מקרסי מסורת דומה , ולפיה אבן בטריק היה פקידו של סלימאן . על-פי חלקה הראשון של המסורת שמביא אל-ג'השיארי נחרבה אפוא לוד בגלל רצונו של אבן בטריק בנקמה : כחלק ממסע הנקמה הוא רתם את סלימאן בן עבד אל-מלכ לעניינו ושכנע אותו להקים עיר חדשה.
     
    בהמשכה של המסורת מוצג טיעון שונה לחלוטין : סיבת הבנייה היא רצונו של סלימאן להתפרסם ולהיוודע כמי שעמד בראש מפעל בנייה גדול , כשם שעבד אל-מלכ ואל-וליד נודעו לפניו במפעלי הבנייה הגדולים שביצעו . מכל מקום אל-ג'השיארי , אל-מקדסי ויאקות תיארו מצב שכו סלימאן נמנע מעימות עם נציגי השלטון הישן )אנשי הכנסייה( על-ידי העברתו של המרכז המנהלי לאתר חדש - שבו יכול היה לעשות כחפצו מבלי שיופרע - ולא נקט פעולה אלימה כדי להשיג את מבוקשו . 
     
    תיאור שונה של מהלך הדברים מציג אבן פדל אללה אל-עמרי (1349). סלימאן היה לדבריו נער צעיר כשנתמנה לשליט על מחוז פלסטין בימיו של אביו, עבד אל-מלכ בן מרואן. לעוזרו ויועצו האישי מונה רג'אא בן חיוה, שהיה מלומד ידוע ומקורב לאמיים. סלימאן ניסה על-פי תיאור זה לרכוש שטחים במרכז לוד ונכשל בשל ערמומיותו של נציג הכנסייה הבכיר בעיר  בזעמו על כישלון המשא ומתן ביקש סלימאן להרוג את אותו נוצרי שהונה אותו, אלא שרג'אא הצליח להרגיעו והוציאו לטיול מחוץ לעיר.
     
    כאשר הגיעו השניים רכובים על סוסיהם למקום יפה מחוץ ללוד אמר רג'אא לסלימאן: אם תצווה כי יוקם כאן מנזר (דיר) לנוצרים ומסגד למוסלמים ותאמר לאנשים כי מי מהם שרוצה לזכות בהגנה שיבנה את ביתו במקום זה - תבנה בכך עיר במקום שהוא טוב ממקומה של לוד . במקום שעליו הורה רג'אא הקים סלימאן בן עבד אל-מלכ את רמלה. ייחודה של מסורת זו בכך שהיא מייחסת את מפעל הבנייה של רמלה לרג'אא בן חיוה ומקדימה אותו אגב כך כבר לימי שלטונו של עבד אל-מלכ בן מרואן.
     
    המסורות השונות המתארות את מפעל הבנייה של רמלה הן ניסיונות מאוחרים להסביר מצב נתון . בזמן כתיבתן כבר היתה רמלה עיר קיימת ותיאוריהם של המחברים השונים הם ניסיונות רטרוספקטיוויים להסביר את הקמתה . בדרך זו או אחרת דומה הדבר למטרתו של דיון זה . הקמתה של העיר היא לפי מסורות אלה פרי רצונו של סלימאן בפרסום , שלא להזכיר גם נקמנות ויוהרה , ולא חלק מפעילות שכוונתה להיטיב עם האוכלוסייה או לשפר את ניהול המחוז. הרצון ליצירת מרכז מנהלי חדש למחוז , אם אכן היה בין מניעיו של סלימאן, אינו מוזכר ולו ברמז. האומנם עלינו להאמין כי סלימאן הקים עיר חדשה רק מפני שפקידו - או הוא עצמו - לא הצליח לקבל מגרש ב'מקום טוב' בלוד? 
     
    רמלה וירושלים
     
    הקמתה של רמלה היתה שלב הסיום של ההתלבטות המנהלית האמיית באשר למיקומה של בירת מחוז פלסטין . למרות עליית חשיבותה של ירושלים בתקופה האמיית אין בידינו ולו ידיעה טקסטואלית אחת המלמדת שאכן היתה בירת המחוז בתקופה זו . לאחר פעילות הבנייה האינטנסיווית של האמיים בירושלים קבע סלימאן את הבירה באזור השפלה . בנייתה של רמלה התרחשה בנפרד וככל הנראה במקביל לפעולות הבינוי הרבות שנערכו בירושלים על-ידי האמיים בכלל רסלימאן בפרט.
     
    יש לזכור כי לסלימאן מיוחסת בנייתו של בית-מרחץ בירושלים ולפיכך מסתבר שהוא לא תפס את בנייתה של רמלה כפוגעת במעמדה של ירושלים ולפחות לא במעמדה הדתי של העיר . יתר על כן, קשה להניח שניתן היה לבצע מפעל בנייה אדיר כמו הקמתה של עיר ללא ידיעתו של הח'ליף. בחירתה של רמלה לבירה היתה לדעתי החלטה רציונלית שהביאה בחשבון מערכת שיקולים גאוגרפיים -מעשיים של מי שלמד והכיר את מחוז פלסטין.
     
    הקמתה של רמלה היתה ביטוי לניתוח גאופוליטי וכלכלי של האמיים יותר מאשר לשינוי גישה מהותי באשר למעמדה הרוחני-הדתי של ירושלים . זו האחרונה היתה ונשארה , כפי שהיא עד ימינו , המרכז הדתי של המחוז ויותר מכך - אחד המרכזים המקודשים באיסלאם. אזור רמלה-לוד כמרכז הכובד האופטימלי של המחוז מחוז פלסטין, אף-על-פי שהוא יצירה מוסלמית, היה במידה רבה המשכה של הפרובינציה הביזנטית פלסטינה פרימה.
     
    המערכת היישובית ומערכות הדרכים הנלוות לה כמו גם שאר תכונות המחוז עוצבו עוד טרם כניסתם של המוסלמים לזירה . הכיבוש המוסלמי לא הביא לשינוי במיקום המרכזים של המחוז אלא במשקלם הסגולי ביחס למרכזים האחרים . נדודי הבירה המחוזית בפלסטין במהלך המאה השביעית מלמדים כי בפרק הזמן הראשון שלאחר הכיבוש עדיין לא החליטך המוסלמים מהו האזור העדיף מבחינתם למיקרם הבירה המנהלית . במקביל לעלייתה של ירושלים כמרכז רווחה כבר מראשית הכיבושים תפיסה הרואה בשפלה אזור מרכזי וחשוב , וכאן הלך והוקם מרכז מקומי נוסף במקביל לירושלים.
     
    מדוע אם כן נבחר בסופו של דבר אזור לוד , וליתר דיוק רמלה , למיקום המרכז המנהלי של מחוז פלסטין ? תשובה חלקית לפחות לשאלה זו ניתן למצוא בנתונים הגאוגרפיים של המחוז ובחיפוש אחר מרכזי הכובד הטבעיים שלו . הצגת הנתונים הכרטוגרפית מאפשרת לאמוד ולעמוד בצורה בהירה וברורה על היתרונות הגאוגרפיים הגלומים במיקומה של בירת המחוז החדשה.  
     
    נתוני הטבלה מראים כי סכום המרחקים מהיישובים המרכזיים במחוז לרמלה קטן בכעשרים וחמישה אחוז מסכומם של המרחקים מיישובים אלה לירושלים, כלומר רמלה נגישה וקרובה לערי המחוז המרכזיות יותר מאשר ירושלים. גורם נוסף המשפיע על נגישותה של ירושלים הוא מיקומה ברכס הרים; מיקום זה מאריך את זמן התנועה ומגביל את התפתחותן של דרכים נוספות. מובן מאליו כי עדיף לנוע אותו מרחק במישור מאשר באזור הררי . אזור לוד-רמלה הוא לפיכך נגיש ומרכזי יותר מאזור ירושלים במערך היישובים שהתקיים במחוז פלסטין במאה השמינית.
     
    ניתוח מפת הדרכים המרכזיות מלמד כי באזור לוד-רמלה נמצא צומת הדרכים החשוב במחוז בין דרך האורך המרכזית (דמשק-אל-פסטאט) לדרך הרוחב המרכזית (יפו-ירושלים). רמלה נבנתה על דרך האורך ששימשה עורק התחבורה והתקשורת החשוב ביותר במדינה המוסלמית בין אש-שאם למצרים ואפריקה. עבור מי שניהל את המרחב מדמשק עדיף מיקום זה לאין ערוך מעיר הנמצאת כארבעים קילומטר מהציר המרכזי ובלבו של רכס הרים. 
     
    אזור רמלה מתייחד גם בכך שעוברת בו דרך הרוחב הנוחה ביותר שקישרה בין אזור החוף להר  כל דרך רוחב אחרת במחוז היתה ארוכה ממנה. מיקומה של רמלה מבחינת צורכי התחבורה , נגישות כלכלית , מסחר ושליטה במחוז היה עדיף אפוא על זה של ירושלים. עדיפות זו חלה הן על השליטה במחוז פלסטין והן על התקשורת הרשמית ועל צורכי תחבורה שונים במסגרת הרחבה של המדינה המוסלמית . פעולותיהם של האמיים מלמדות כי בראשית המאה השמינית הם הגיעו להכרה שירושלים, למרות חשיבותה הדתית - הפוליטית הרבה , לא תצלח לניהול מחוז פלסטין בשל תכונותיה הגאוגרפיות . האמיים הבינו כי לא ניתן לנהל את המחוז , כחלק מהמדינה המוסלמית הגדולה , מאזור ההר ורמלה נבחרה בסופו של דבר לבירה בזכות תכונות המיקום המשובחות שלה.
     
    רמלה של סלימאן בן עבד אל-מלכ
     
    למרות כל האמור לעיל עדיין ניצבים אנו מול השאלה המרכזית, והיא: מדוע טרחו האמיים וביתר דיוק סלימאן למקם את המרכז בעיר חדשה הסמוכה כל כך למרכז עירוני קיים ומשגשג- לוד ? כדי להבין סוגיה זו לאשורה יש לחזור לבדוק את סיבות הבנייה כפי שהוצגו במקורות המוסלמיים.
     
    סירובה של קהילת לוד הנוצרית להיענות לבקשות סלימאן לקרקע במיקום מרכזי בעיר (כפי שהוצגו בתיאורו של אל-עמרי) מלמד כי חופש הפעולה של השליטים המוסלמים בערים הוותיקות היה מוגבל . על-פי המסופר במקורות אלה סלימאן לא ניסה כלל להפקיע שטחים, אלא פנה להקים לו עיר חדשה בסמוך. תופעה דומה לכך התרחשה בירושלים לאחר הכיבוש המוסלמי . המוסלמים  נכסו לעצמם את המרחב הסימבולי בירושלים לא על-ידי השתלטות על הישות הדתית הקודמת, כלומר הריסתה של כנסיית הקבר אלא על-ידי בניית מתחם מקודש באזור עירוני נטוש, הוא הר הבית.
     
    אם מקובל עלינו תיאור האמאן (כתב החסות) כפי שמביאו אט-סברי הרי שהמוסלמים התחייבו שלא לפגוע בנכסי האוכלוסייה ובמקומות הקדושים לה. בדומה לכך קיבלה גם לוד כתב חסות משלה המונע הפקעת שטחים על-ידי המוסלמים. מבחינה חוקית לפחות הגבילו עצמם המוסלמים בלקיחת השטחים העירוניים מהאוכלוסייה המקומית. אם נניח כי התשובה השלילית שקיבל אבן בטריק נגעה להקצאת שטחים עבור בינוי עירוני חדש בלוד ברור יהיה מדוע לא בנה סלימאן את מרכזו החדש בעיר זו.
     
    האוכלוסייה הוותיקה לא היתה מניחה לו לעשות כן , ובוודאי לא אבן מול המציינת את היתה נותנת לו מרצונה שטחים עירוניים עבור המכלול השלטוני החדש שביקש להקים . שמו של הח'ליף בהקמתה של רמלה השכיל סלימאן ליהנות מתכונות המיקום המשובחות של לוד אך באיתור מעל לשיקום די שונה, ובכך מנע עיכובים בבנייה וחיכוכים עם האוכלוסייה . מלבד מגבלת קיומה של אוכלוסייה בממלכתו ותיקה יש חשיבות נוספת לבחירתו של אתר חדש. בעיר כמו לוד לא ניתן היה למקם את האלמנטים העירוניים שרצה סלימאן לבנות באותה חירות שבה נעשה הדבר ברמלה . בחירתו של מרחב חדש וריק אפשרה את בנייתה של רמלה על-פי צרכיו של סלימאן ולא על-פי האילוצים שעיר קיימת היתה כופה עליו. 
     
    אל-ג'השיארי ויאקות ציינו כי רצונו של סלימאן בפרסום הוא שהביא להקמתה של רמלה . כשם שאבותיו לפניו נודעו במפעלי בנייה מורכבים כך רצה גם סלימאן להנציח את עצמו, ודרך 
    ההנצחה שבחר היתה בנייתה של עיר בירה חדשה למחוז פלסטין.
     
    לא נוכל להבין לאשורו את מפעל הבנייה של רמלה ללא הכרה בחשיבותה של הדמות ההיסטורית שהיתה אחראית בסופו של דבר לבחירת האתר ולתכנונה והקמתה של העיר. רמלה כיצירה עירונית צריכה להיתפס, בנוסף לכל הפונקציות שמילאה לימים , גם כעיר נסיך . השיקולים המעשיים הובילו לבתירת המיקום אך סלימאן הוא זה שבחר באתר והפכו לעיר. הקמתה , תכנונה ובנייתה של רמלה הם בנוסף לכול גם מימוש פיסי לשאיפותיו האישיות ולמאוויו של סלימאן בן עבד אל-מלכ. אל-בלאד'רי מוסר כי המבנה הראשון שבנה סלימאן ברמלה הוא ארמונו ורק לאחר מכן נבנה המסגד, כלומר המרכז השלטוני קדם למרכז הדתי.
     
     סלימאן דאג ליצור הייררכיה ברורה בנוף הסימבולי של רמלה בהציבו את ארמונו במקום המרכזי וכמבנה החשוב והעקרוני ביותר בעיר. לצד כל הסיבות המעשיות להקמתה, רמלה היא עירו של סלימאן וכך היא אכן השתמרה בתודעה ההיסטורית עד ימינו. הגדרתה של רמלה כעיר נסיך אינה הופכת אותה בהכרח לגחמה פרטית של סלימאן. אילו היתה כן היא היתה נעלמת מהמפה היישובית עם ירידתו של סלימאן מהמפה הפוליטית. בחירתו של סלימאן נבעה ודאי בין השאר משיקולים אישיים אך הביאה בהשבון גם שיקולים מעשיים יותר. 
     
    סיכום
     
    בראשית המאה השמינית הוקמה רמלה כיצירה עירונית מוסלמית מקורית שנועדה לשמש בירתו של מחוז פלסטין. למיקומה של הבירה החדשה היו יתרונות רבים לניהול המחוז ועבור המדינה המוסלמית כולה. 
     
    העיר נבנתה על-פי דגם שאת עקרונות התכנון שלו קיבלו האמיים מתכניות הערים הרומיות שהתקיימו במרחב טרם הכיבוש. בלימוד התמונה הגאוגרפית-העירונית של רמלה עסקנו גם בהיבטים עירוניים כאופיה המסחרי וייחודה כעיר מוסלמית. אופיה המוסלמי של העיר אינו מתמצה במרכזיותו של המסגד הלבן אלא ניכר גם בהשפעות שונות שהיו לתושביה המוסלמים ולשלטון המוסלמי על התפתחותה העירונית. הנוף העירוני הפיסי כמו גם התרבותי - החברתי של רמלה היה נוף מוסלמי. 
     
    אשר לעצם בנייתה - רמלה הוקמה מסיבות מעשיות וכתוצאה מניתוח נכון של המרחב הגאוגרפי של מחוז פלסטין נבחר לה המיקום האופטימלי לבירה מחוזית . עם זאת לא ניתן להסביר את הקמתה ללא הבנת האישיות שתרמה יותר מכול לבנייתה - סלימאן בן עבד אל-מלכ. בנוסף לכל השיקולים המעשיים שהובילו להקמתה היתה רמלה גם טביעת חותמו האישי של סלימאן בל עבד אל-מלכ בנוף הארץ-ישראלי.