אמת-המים-ומאגרים-תת-קרקעיים-ברמלה

 
היסטוריה ומאמרים
  • צביקה צוק
    מתוך : הספר :" מים בקצה המנהרה"-

    העיר רמלה הייתה בירת חבל פלסטין בתקופה המוסלמית הדומה תחת שלטון בית אומיה. היא נוסדה בתחילת  המאה השמינית לסה"נ. בתקופה זו נבנו בה מכלולים רבים וביניהם 'בת הצבעים', המסגד הלבן ומתקני מים: אמת מים ובריכות. 

    האמה הובילה אל העיר מי מעיינות ומי בארות ארטזיות (בארות שמימיהן עולים מעצמם) ממרחקים, ממרגלותיו המערביים של תל גזר. במאה התשיעית כתב בלאד'ריכי החליף סולימן 
    'חפר לאנשי רמלה את הקנאה (אמת מים) הידועה בשם ברדה'.

    בתקופות העבאסית והפאטימית התפתחה רמלה וגדלה עד שנהרסה כליל ברעידת אדמה בשנת 1068. במאה התשע - עשרה סקרו אנשי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל קטעים מאמת המים לרמלה שהתחילה ליד תל גזר וכונתה 'אמת הבת הכופרת'.

    הם מציינים שמונה מקורות מים באזור. במדידות שנערכו בשלוש בארות באזור זה בשנים1928-1947 נרשמה שפיעה של 150-70 מ"ק בשעה בכל באר. 

    נתונים אלה מלמדים שמקור המים של האמה לרמלה בתקופה המוסלמית הקדומה היו מעיינות שנבעו באזור אבו שושה (ממערב לתל גזר),שבמהלך השנים ירד מפלסם והם הפכו לבארות.


    אמת המים לרמלה. צילום: רון פלד

    המעיינות, הבארות וחלקה הראשון של אמת המים (ממזרח לכביש 44) כבר אינם בשטח, אך את התוואי שלה ניתן לשחזר על פי הטופוגרפיה, משום שהיא עברה בנקודות הגבוהות ביותר במרחב בין תל גזר לבין רמלה.

    האמה אותרה במספר נקודות ואף נחשפה בכמה קטעים: בכביש רמלה- צומת נחשון ליד פתחיה, בשדות קיבוץ נען כ-1.5 ק"מ מצפון – מערב לפתחיה. בכביש 6, במסילת הברזל לוד- נען ממערב לכביש 6, במושב ישרש ובעיר רמלה עצמה.

    אורך האמה מתל גזר ועד רמלה היה כ12 ק"מ. ספיקתה המרבית הייתה כ-400 מ"ק בשעה אך בפועל הייתה הספיקה קטנה יותר. שיפוע האמה, כפי שנמדד בקטע בכביש 6, היה 1.2 פרומיל. סולימאן, בנו של עבד אל מלכ' בנה את רמלה ואת אמת המים בטרם מונה לחליף, בימי אחיו אל וליד (לפני שנת 715). האמה פעלה במשך 255 שנים עד המצור של הקרמטים על העיר בשנת 969, והייתה אמת המים העירונית היחידה שפעלה בארץ ישראל בתקופה זו. יעדה הסופי מאגרי המים התת- קרקעיים בחצר המסגד הלבן. הארכיאולוג יעקב קפלן כתב כי האמה הקיפה את המסגד והמשיכה בקשת לכיוון מזרח, אל האזור הסמוך לעיריית רמלה של היום  ובו היה מקאם אימאם עלי ולידו בריכת 'הבת הכופרת' שנהרסה.

    ייתכן כי אחר כך האריכו את האמה מעבר לאזור זה, עד בריכת הקשתות. נוסף לאמה ולמאגרים בנה סולימן בורות לאיסוף מי הגשמים וחפר בארות אל מפלס מי התהום, על אף עומקם הרב ואיכות מימיהם הירודה. לאחר שפסק השימוש באמה, היו הבורות מקור המים היחיד של רמלה. נוסף להם נשאבו מים מן הבארות המלוחות, ושימשו אולי בעיקר את צורכי התעשייה הפורחת בעיר ואת בתי המרחץ שבה. אל מוקדסי מתאר את המאמץ הרב שנדרש ממשרתי בית המרחץ לשאוב מים מאותן בארות 'עמוקות ומלוחות'.

    אמת המים ליד כביש 6 

    האמה לרמלה מכוסה באדמה או הרוסה ברובה וכאן הוא המקום היחיד שבו ניתן לראותה (נקודת ציון 13873.14374, גובה 95 מ'). הגישה ניתן להגיע את האתר בשלוש דרכים :
    א.    בכביש 6 דרום (ק"מ 112) – אמת המים בצד ימין של הכביש, בנקודה הגבוהה ביותר.

    ניכנס לתחנת הדלק אלון. נבקש בתחנת הדלק (תמורת הפקדת תעודת זהות) את המפתח לשער שבצד ימין המוביל בדרך סלולה בנסיעה של כ- 200 מ' אל האתר.
    ב.    דרך כביש 40 (רמלה-צומת בילו)- מכביש 40 נפנה בכביש 4304 לכיוון מושב מצליח. 

    נחלוף על פני הכניסה למושב ונמשיך ישר לפי השילוט 'גני כנען'. 3.2 ק"מ מכביש 40נפנה עם הכביש שמאלה בזווית ישרה, נגיע עד מסילת הברזל ונפנה ימינה.5.2 ק"מ מכביש 40 ישנה פנייה ימינה ל 'גני כנען'. נמשיך ישר בדרך עפר עוד כ- 100 מ' ונפנה שמאלה. נחצה את מסילת הברזל ו5.9 ק"מ מהכביש נפנה שמאלה בדרך עפר. ניסע עוד כ-700 מ' ונגיע אל אמת המים.
    ג.    דרך כביש 44 (רמלה- צומת נחשון)- נגיע מכיוון צומת רמלוד ואחרי כ5.5 ק"מ, בין ק"מ 18 לק"מ 19, נפנה ימינה לכיוון 'אתר פסולת גושית'. ניסע בדרך עפר שבה כמה זוויות ישרות, נחלוף על פני אתר הפסולת (משמאל, אחרי 1.5 ק"מ), נעבור בגזר מעל לכביש 6 (כ-2 ק"מ מכביש 44) ומיד נפנה ימינה, וניסע כ-700 מ' ונגיע אל אמת המים.

    בחפירת הצלה שערך במקום ב2001 אמיר גורזלני מרשות העתיקות נחפר קטע באורך 150 מ'. האמה נבנתה על מסד של רבני שדה מלוכדות ומעליו קירות מאבן גיר מסותת. על גבי התעלה לוחות כיסוי באורך 80 ס"מ.  רוחב האמה 50 ס"מ ועומקה 1.2 מ'. היא צופתה בטיח מבפנים ומבחוץ. הטיח הפנימי עשוי שכבה אחת בעובי 2 ס"מ בגוון אדמדם עם רסק חרסים שהונחה על גבי טיט אפור ועליה הצטברה שכבת טרוורטין דקה בעובי 0.6 ס"מ . הטרוורטין על דופנות התעלה מגיע עד לגובה 35 ס"מ בלבד מעל הקרקעית, וזו לעדות למפלס המים הקבוע. במספר מקומות נמצאה שכבת טיח שנייה בגוון אפור-לבן. השכבה התחתונה מתוארכת לתקופה הומאית והעליונה מציינת תיקון התקופה העבאסית. בחפירות שביצע יחיאל זלינגר בחתך מסילת הברזל נמצא בתוך הטיח המאוחר מטבע מימיו של החליף הארון אל ראשיד, מהמאה התשיעית לסה"נ.

    לאורך האמה נחשפו פירי ביקורת בנויים שנועדו לאפשר כניסה אל האמה וניקוייה. רשות העתיקות והנהלת כביש 6 הכירו בחשיבות של הממצא ושחזרו את האמה משני צדי הכביש בעזרת אבנים שהועברו מהקטע שבו עובר כיום הכביש. הקטע המשוחזר אורכו כ-50 מ', רובו מקורי ורק חלקו העליון הכולל את אבני הכיסוי ואת פיר הביקורת – משוחזר. קו השחזור הוא רצף של שברי חרסים מתחת לנדבך העליון של האמה.

    מכאן ניסע אל המסגד הלבן בעיר רמלה. הדרך הנוחה והארוכה יותר היא להגיע לצומת רמלוד בכביש 44 ולהמשיך משם עוד 3.5 ק"מ עד לצומת רמלה צפון.בצומת זה נפנה שמאלה לתוך העיר אל הרחוב הראשי, שדרות הרצל. ניסע כ-700 מ' ובצומת עם שדרות וייצמן נפנה ימינה.ניסע כ-800 מ' עד הצומת עם רחוב דני מס, נפנה שמאלה ונגיע למסגד הלבן שבצד ימין  ברחוב דני מס 25. 


    אמת המים על כביש 6. צילום: רון פלד

    המאגרים התת- קרקעיים במסגד הלבן

    המסגד הלבן הוא מבנה מפואר שנבנה בתקופת שלטון בית אומי, במאה השמינית. הוא כלל מסגד מקורה וחצר גדולה(94*93 מ') מוקפת חומה בעובי 0.85 מ' שבקרקעיתה נחפרו ונבנו שלושה מאגרי מים ענקיים. במאה הארבע- עשרה נוסף המגדל המרובע הבולט למרחוק בנופה של רמלה ומהווה את סמלה של העיר.

    שלושת מאגרי המים בחצר המסגד הלבן היו כנראה היעד הסופי של אמת המים שבנה החליף סולימאן. בעומק 2.7 מ' מתחת לפני השטח חשף יעקב קפלן קטע אמה שהגיעה ממערב אל חצר המסגד ונכנסה אל המאגרים הדרומי והמערבי, שעומקם כ-9 מ'.

    המאגרים במזרח ובמערב כוללים שלושה אולמות מקבילים, ואילו במאגר הדרומי שני אולמות אך הוא ארוך יותר, אורכו 38 מ',רוחבו 10 מ', נפחו 2,200 מ"ק. בחלל המאגר עשרה עמודים ומכל עמוד יוצאות ארבע קשתות באופן שהוא בעל חתך דמוי צלב סימטרי. מן הקירות. בולטות אומנות אליהן מתחברות הקשתות שמספרן הכולל 31. בקשתות שכיוונן ניצב לכיוון הקמרונים קרועים חלונות קטנים שנועדו להקל על האוורור ועל המעבר בין חלקי המאגר כאשר הוא מלא מים. טיח בעובי 5 ס"מ מצפה את הקירות ומורכב מטיט אפור עם פחמים ועל גביו טיח חום- אדמדם עם גריסי חרסים. על גבי שכבה זו הונחה שכבה מאוחרת של טיח לבן בעובי 3מ"מ.

    בבסיס הקירות ישנו עיבוי היוצר מדרגה. בפינות האומנות הטיח עבה יותר עד לגובה של כ-2 מ'. העמודים והקירות בנוים באבני גזית מסותתות היטב בסידור של פתין (הצד הרוך של האבן) וראש (הצד הצר של האבן) בכל נדבך בהצלבה. בכניסה למאגר הדרומי נותרו שרידי כתובת בערבית המזכירה תיקון של הטיח: 'בחודש רביע אל אוול, בידי האמיר הממלוכי, סיף אל דין ביגות אל ז'אהרי'. שנת התיקון לא השתמרה, אך קרוב ולוודאי שמדובר באוגוסט 1408. 

    שני המאגרים האחרים בנויים בסגנון דומה אולם הם קצרים ורחביים יותר(24*14 מ'), ונפחם 2,000 מ"ק כל אחד. בכל אחד עשרה עמודים ו-27 קשתות.הנפח הכולל של מאגרי המסגד הוא כ-6,200 מ"ק.


    המאגר הדרומי מתחת למסגד הלבן. צילום: רון פלד

    במקום שבו נכנסת אמה לכל אחד מן המאגרים הללו נבנה תא דמוי בקבוק, שתפקידו היה לווסת את זה המים ולהפנותם למאגר הרצוי. קפלן לא מצא חיבור של האמה למאגר המזרחי וגם לא נמצאו שם תא כניסה ואגן לשיקוע הגרופת, לכן שיער שהמאגר נועד לאיסוף מי גשמים מחצר המסגד.ייתכן שזהו המאגר שסולימאן התקין לצורך אגירת מי גשם. המים במאגרים הללו עמדו לרשות הציבור ללא תשלום.

    כדי לבנות מאגרים כאלו היה צורך לחפור בקרקע בור בעל נפח עצום, שבתוכו נבנו המאגרים. בגגותיהם נקרעו פתחים רבים דרכם שאבו את המים. מערכת מדרגות הובילה לתחתית המאגרים ושימשה לניקויים ולתחזוקתם השוטפת. קירות המבנים, עמודי התמך, הקשתות והקומרונות צופו בטיח הידרואלי המונע חלחול.

    מאגרי המסגד דומים במידה רבה למאגרים ביזנטיים, ונראה שבוניהם, השתמשו בידע ובניסיון ארכיטקטוני בעולם הביזנטי.ידע זה היה כנראה הבסיס לתכנון העיר ומבני הציבור המרכזיים שלה. הדמיון החלקי בין מאגרי המסגד לבין בריכת הקשתות (להלן) מקורו, אולי, בפתרונות פונקציונאליים דומים לבעיות דומות. כאשר שבו המוסלמים לשלוט ברמלה במאה השלוש- עשרה.עוררו המאגרים התפעמות בקרב רואיהם, והם היו משונעים שכאן מקום קבורתם של נביאים וצדיקים.

    מכאן ניסע לבריכת הקשתות: נחזור בשדרות וייצמן 800 מ' עד לצומת עם שדרות הרצל, נחצה את הצומת ישר לרחוב ההגנה ואחרי 100 מ' נגיע לבריכת הקשתות שבצד ימין.

    בריכת הקשתות

    היורד מטה בגרם המדרגות אינו מצפה להפתעה שמתגלה לעיניו: מאגר מים ענק עם עשרות קשתות ובו מים חיים, דגים וסירות. זהו אחד המקומות המופלאים והמפתיעים במפעלי המים בארצנו והיחיד שניתן לשוט בו.

    המאגר המכונה בריכת הקשתות נבנה לקראת סוף המאה השמינית ונוסף למאגרי המסגד שנבנו כשבעים שנה קודם לכן. הבריכה נקראת גם 'ביר אל ענזיה' ו' בריכת הלנה הקדושה', והיא מהווה ציון דרך בתולדות האדריכלות המוסלמית בארץ ישראל. היא נבנתה בקפידה רבה תוך שימוש בחומרים מעולים ובאבנים שסותתו היטב. איכות הבנייה שלה- כמו זו של מאגרי המסגד- הוכחה כאשר רעשי אדמה עזים הרסו את בתי העיר פעמים אחדות, ואילו המאגרים שנבנו בבטן האדמה השתמרו כמעט בשלמותם. ב- 1867 התגלתה כתובת חקוקה בטיח קיר המאגר, סמוך לפתח ולמדרגות, וזו לשונה: 'בשם אללה הרחמן והרחום...זה מה שנעשה בפקודתו של דינאר, סוכן אמיר המאמינים יאריך אללה את שלטונו. המלאכה נעשתה בפקודתו של דניאר, סוכן אמיר המאמינים יאריך אללה את שלטונו. המלאכה נעשתה בידי עבד א... בד'ו אל חג'ה 172 (מאי 789). מן הכתובת עולה שהבריכה נבנתה בתקופה העבאסית. בימי החליף הארון אל רשיד הידוע מאגדות אלף לילה ולילה.


    בריכת הקשתות. צילום: רון פלד

    בבריכה 20 עמודים ו- 38 קשתות מחודדות קלות, צורתה טרפז ומידותיה 26*24 מ'  בצלעות הארוכות. נפחה כ- 5,700 מ"ק , קרוב לנפח של כל מאגרי המסגד יחדיו. בגג הבריכה היו 20 פתחי שאיבה (כיום רואים רק 16). ניתן להעלות בדמיון עשרות עומדים על קמרונות הגג ושואבים מים לצורכיהם השונים.

    מקור המים הוא מעיין מאקוויפר גבוה במיוחד בתוך הבריכה, ולפיכך קשה לקבל את ההצעה שאמת המים לרמלה הוארכה בתקופה העבאסית כדי למלא גם את הבריכה הזו. מנגנון שאיבה פועל כיום כל כמה ימים ושומר על הגובה הרצוי לשיט- 80 ס"מ. הנשאבים מתוך הבריכה משקים את הגן הציבורי הסמוך. 

    זהו המבנה הציבורי השלם היחיד מהתקופה העבאסית שהתגלה בארץ. שמעון גת הציע כי  דגם הקשתות שראשן מחודד ומפתחן רחב, אומץ לימים בידי הצלבנים בכנסיות, במבצרים ובחוות חקלאיות. יש דמון רב בין הקשתות והאומנות של הבריכה לאלו של הכנסייה הצלבנית שהוקמה ברמלה במאה השתים- עשרה. גם הכנסיות בלוד, אבו גוש וסנטה אנה בירושלים ומבנים צלבניים רבים נוספים נשענים על מערך אומנות , קשתות וקמרונות דומים לאלה שבבריכה.

    עפר שיאון טואג חפרו לא הרחק מהבריכה שרידים מהתקופה העבאסית השייכים ככל הנראה לבתי חווה של רמלה. הם שיערו שאוכלוסיית העיר גדלה מאוד מימי ייסודה ועד עליית הארון אל רשיד לשלטון. ולפיכך היה צורך בבניית מאגר מים נוסף. כיוון שמרכז העיר כבר היה בנוי במרבית שטחו, הוקם המאגר- בריכת הקשתות- בשטח פנוי בשוליה.

    הסבר אחר קשור לחפירות באסור הבריכה שבהן נחשפו מתקני תעשייה ששימשו לקדרות, לייצור זכוכית, לעיבוד מתכות,לצביעת אריגים או לייצור סבון. כל המפעלים הללו צורכים כמות גדולה של מים. ייתכן שהם הועתקו לשולי העיר, לאחר שפעלו קודם סמוך יותר למרכזה, משום היותם מטרד של רעש וריח. ייתכן שהדבר אירע – כפי שמרמזים הממצאים – בידי העבאסים. בריכת הקשתות נועדה, אולי, לספק מים למפעלים אלה. הנתונים שבידנו אינם מאפשרים לקבוע, מהי הסיבה לבנייתה של בריכות הקשתות: עירונית, חקלאית או תעשייתית, אך אין ספק כי היא אחת הפנינים הארכיטקטוניות הנפלאות בעתיקות ארצנו.

     "
    בשם אללה וברכה מאללה, ציווה לבנות הסוכן של אמיר המאמינים, יאריך אללה את קיומו, בחודש חג'ה של שנת שתיים ושבעים ומאה שנה". בריכת הקשתות היא המבנה החשוב ביותר מימי שלטון החליפים העבאסים בארץ ישראל. 


    הכתובת בבריכת הקשתות. צילום: רון פלד