השוק-הישן-ברמלה

 
היסטוריה ומאמרים

  • עבודה במסגרת קורס סמינריון הבטים סביבתיים של מסחר
    מגישה: הילה קרן שטיינמץ

    רקע כללי

    העיר רמלה נמצאת בשפלה, כ-75 מ' מעל פני הים, באזור בעל אקלים נח, ומשטר גשמים אופייני לאזור (כ-500 מ"מ בשנה). מאז העת העתיקה עוברות דרכה שתי דרכים מרכזיות וחשובות לכל המזרח התיכון: הדרך השיירות העוברת ממצרים דרך ארץ ישראל לסוריה, והדרך העולה מיפו לירושלים.

    העיר מוקפת עמקים פוריים: עמק לוד,עמק איילון ועמק שורק. עמקים חקלאיים פוריים הידועים בגידולי הזית, החיטה ,התאנים וכו'.רמלה מרוחקת כ-18 ק"מ מיפו, וכ-40 ק"מ מירושלים. נתונים אלה הביאו את העיר להיות מרכז מסחרי משגשג לאורך ההיסטוריה, מאז הקמתה במאה ה-8 לספירה ע"י אחיו של החליף האומאיי אל ואליד, סולימאן אבן עבד אל מלכ.

    רמלה יושבת בין שני קוי העתקים, בצפונה ובדרומה, הגורמים ככל הנראה לרגישות סיסמית. פעם אחר פעם נפגעה רמלה ברעידות אלה, קטלניות במיוחד היו הרעידות בשנים 749, 1033-1034, 1068, 1546 ו-1927.

    בהכרוּת ראשונית עם השוק התגלו תחומי מסחר רבים: ירקות ופירות, ביגוד והנעלה,צורכי בית וטואלטיקה, דוכני בורקס ומזון ,בית קפה, חנות חשמל, קצב, מוסיקה, וכן מספר בעלי עסקים. בימים אלה עובר השוק שיפוץ, שנעשה ע"י העירייה ובשיתוף בעלי החנויות ויביא לקירוי השוק במבנה מתכת וקירוי קל.

    ברמלה פעיל שוק נוסף, שוק יום ד', שהוא שוק רוכלים נודד. שוק זה מתרחש במגרש ריק סמוך, מאחורי המסגד הגדול, ומושך אליו קהל רב מישובי הסביבה. יש לציין שותיקי העיר מציינים את יום ד' כיום שוק "מורחב" גם בעת המנדט הבריטי- יום בו סוחרים וקונים רבים יותר היו מגיעים לעיר, ומגדילים את הנפח המסחרי בו. כמו כן, בשנים האחרונות קם מרכז משרדי ממשלה ומרכז קניות חדיש בשדרות הרצל, בסמוך לשוק. גם מרכז זה מביא אליו קהל מיישובי הסביבה הנזקקים לשרותי משרדי הממשלה. בעבודה זו לא נבדקו קשרי הגומלין ביניהם.

    שאלת מחקר

    בבואנו לחקור את מעמדה של העיר רמלה, כעיר מרכזית בעבר ובעבר הלא רחוק, נסתכל על השוק העתיק שלה. השוק משמר בחלקו את השוק הישן, מהתקופה העות'מנית וכנראה גם לפני כן, וחלקו מצוי עד היום בבעלות הכנסיה המקומית. לאורך רחוב השוק נראים מבנים בריטים ועות'מנים, בשילוב תוספות בניה ארעיות יותר ופחות שנוספו לאורך השנים. 



    בעבודה זו אדון בשאלת מיקומו ומקומו של השוק הישן ברמלה. השוק מהווה גם היום מרכז שוקק בעיר, קרוב לרחובה הראשי, לתחנת האוטובוסים המרכזית, ולקריית הממשלה. כיצד נוכל לאתר האם  המיקום של השוק הישן זהה לשווקים הססגוניים המתוארים בדברי ימי נוסעים ועולי רגל? האם יש בצורתו הפיזית של רחוב ז'בוטינסקי של היום רמזים לעבר? האם יש ממצאים ארכיאולוגיים התומכים בכך? רמלה נבנתה במערך מסודר של עיר רומית, עם רחובות אורך ורחב ומבני ציבור.

    כמו כן, אילו נתונים יש לנו על עברה ההיסטורי והמינהלי של רמלה? מהו ה"מקום" לו זוכה רמלה? האם אכן העיר שהיתה ועודנה בצומת מרכזי של דרכים עתיקות וחשובות זוכה למעמד בעל חשיבות שהיא מעבר לאזורה הקרוב? 

    השערת מחקר

    בשוטטות ברחבי השוק והעיר העתיקה, מתגלים מספר מבנים עתיקים, מן התקופה הבריטית, העות'מנית,ואף מן הממלוכית והצלבנית. צידו האחד של השוק מאופיין בחנויות "כוכיות"- צרות וארוכות, שנראות כחלק ממבנה עתיק יותר השוכן עליהן.זהו צידו המערבי של הרחוב, והוא נושק למתחם הכנסיה הארמנית, ומהווה ככל הנראה חלק ממנו. חנויות רבות בצד זה שייכות לכנסיה.

    צידו המזרחי של השוק בנוי ברובו בצורה הרבה יותר ארעית - שילוב של פחונים, ותוספות בניה, הנשענות על מספר מבנים ישנים יותר- בריטים ועות'מנים. יש לציין שחלקו הצפוני של צד זה הוא חדש בבירור, וקיים רק החל מקום המדינה - כך נראה מצילומי אויר מן התקופה הבריטית, וכן מתאוריו של מר תג'י מוחמד: בזמן המנדט הגן השוכן בסמוך, גן הנשיא (בו שוכן מוזיאון רמלה ובית יד לבנים), השתרע עד השוק עצמו.

    מר תג'י מספר על בית קפה יוקרתי ששכן במרכז הגן והיווה מרכז חברתי חשוב. הן המבנה של החנויות והן התחושה של דרך האורך, מביאות להשערה שכאן אכן עברה הדרך העתיקה מיפו לירושלים, דרך ששימשה מעבר נוסעים וסחורות, ובה תחנה לעצירה ורענון לנוסעים.


    שוק רמלה. צילום: רון פלד

    דרכים רבות מקיפות את רמלה, גם בימינו: כביש מס' 1, כביש מס' 40, הדרך הישנה מיפו. דרכים מטבען לשמר תוואי, שהרי לתוואי יש הגיון- מרכזי ערים, תנאי שטח נוחים. יש לזכור שכביש מס' 1 קיים רק משנות ה70', ועד אז עברו האוטובוסים לירושלים דרך רמלה, מאחר וזו היתה הדרך הראשית. שדרות הרצל של היום, משמר את הדרך הישנה, ויש להניח שימיה עוד רחוקים הרבה יותר.שדרות הרצל שימשו גבול העיר ממזרח לאורך השנים, כיום יש מעקף מהכניסה לרמלה מצפון המתחבר ליציאה לכיוון כביש 40, במקביל לשדרות הרצל. כביש זה עובר בין לוד לרמלה, ומאפשר מעקף נח ללא כניסה למרכזי שתי הערים.

    קו הרכבת חודש וממשיך להתחדש, וכיום עוברת הרכבת מת"א לרמלה, וממנה ממשיכה לבית שמש ולירושלים. הרכבת עוברת גם היא ממזרח לעיר, בין רמלה ללוד. התחנה נמצאת בשוליים המזרחיים של העיר, בתוואי הרכבת הישן שעבר מיפו לירושלים. יש לציין שתחנת הרכבת מרוחקת מרחק קצר מאד ממרכז העיר, מהשוק וממרכז קרית הממשלה. תחנת האוטובוסים המרכזית נמצאת ממש צמוד לקרית הממשלה.

    בעבודה זו אנסה לעקוב אחר התפתחות השוק ברמלה ולברר האם תמיד שימשה כמרכז מסחרי אזורי, או אף למעלה מכך, והאם השוק השוכן היום ברחוב ז'בוטינסקי הוא הוא אותו שוק הנזכר במספר כתובים. בחרתי לאסוף מקורות כתובים ואחרים, של היסטוריונים כדוגמת "אל מוקדייסי", הוא שמס א-דין אבו עבדאללה אל באשרי, שחי במאה העשירית וכתב מס' ספרי היסטוריה חשובים, ועד תאורים בני ימינו- עת שוטטתי בשוק עם מר תג'י מוחמד, ראש הוואקף הנוכחי. השילוב בין מפות, תצלומי אויר, מקורות כתובים של היסטוריונים ונוסעים ומחקרים בני ימינו מאפשר את הבנת תבנית העיר לאורך התקופות, והבנת משמעותה במרחב הקרוב והרחוק.

    אציין שבפגישותי עם תושבי העיר היום- אנשי השוק וסביבתו, יש גאווה מאד גדולה ותחושה של מקום שיש לו ערך. תושבי העיר שאני פגשתי, מאד אוהבים את עירם, מבחינתם גם עכשיו הוא "מקום", למרות שהעיר נמצאת בדרוג סוציואקונומי נמוך למדי (4),ואינה מצליחה להביא לאתריה הייחודיים מעמד בקנה מידה ארצי. כמו כן, כל תחום השימור בעיר נמצא בחיתוליו, ורחוק ממימוש הפוטנציאל שלו.

     נתוניה הטבעיים של העיר מובילים להשערה שאכן היה כאן מרכז פעיל, שלטוני ומסחרי. המחקר והממצאים הארכיאולוגיים המרשימים- חלקם עדיין עומדים על תילם (בריכת הקשתות, המגדל הלבן, המסגד הגדול) תומכים בטענה שכאן היה מרכז חזק ובעל משמעות.

    מסגרת העבודה עוקבת אחרי התפתחות העיר מהקמתה ועד ימינו, ונתמכת במקורות שונים: מפות, כתובים, סיפורים ותצ"א. תוך כדי הסיפור ההיסטורי מתבהרת התמונה הכללית.

    התקופה הערבית הקדומה 716-1099

    "נאת מראה, היפה שבערים, בסמטאות ובשווקים, מצוינת בלובן וזוהר, מרובת המסגדים והטוב, גבוהת הבנין, רחבת הרחובות...שופעת פירות, המסחר בה פורח ומקורות הקיום נוחים. יש בה אכסניות מרווחות ובתי מרחץ נאים. יש בה שיש בשפע ומרבית המבנים עשויים מחומר זה".          
    אל מוקדייסי,גאוגרף, מאה י'

    "מימיה קלים והיא משופעת פירות...לקמח הלבן של רמלה אין אח ורע, ואין למצוא חבל ארץ משופע בכל טוב שידמה לה, או פירות נאים יותר מפירותיה...בה דקלים ותאנים וגידולי בעל משגשגים מפלשתין (רמלה) מביאים שמן, דבלים, צימוקים, חרובים, אריגים מכותנה ומשי, סבון ומפות (או מגבות)"  
    אל מוקדייסי, גאוגרף, מאה י'

    "סוחרים יהודים המיטיבים לדבר פרסית, יוונית, ערבית, צרפתית, ספרדית, וסלאבית והם נוסעים מן ארצות המערב אל המזרח ומן ארצות המזרח אל המערב בדרכי היבשה ובנתיבות הים והולכים...אל מצרים, רמלה, דמשק, בגדד...ועד הודו וסין יגיעו"                                                                        
    בן-חורדאדבה 848
       
                                                                             
    רמלה נוסדה בראשית המאה השמינית לספירה, שנת 716,כ-80 שנה לאחר הכיבוש הערבי את הארץ. הימים ימי הח'ליף האומיי אלואליד אבן עבד אל מלכ, ואחיו, סלימאן עבד אל מלכ מושל ג'ונד פלשתין, מחליט לייסד עיר חדשה מן היסוד ולהופכה בירת ג'ונד פלשתין.העיר חדשה, מתוכננת כמרכז שלטון ומינהל, לא הרחק מלוד, שהיוותה את המרכז הקודם. בעיר מוקמים מבנים ממלכתיים וארמון המושל, מערכת בריכות מים ומתקנים רבים . מראשיתה העיר היא עיר מעורבת, ובה מסגד גדול, כנסיות, בתי כנסת וקהילה קראית ושומרונית.

    מבנה העיר הוא מבנה עיר רומית- עם קרדו ודקומנוס,שווקים, ומרכז מינהלי.עיר בשטח של 2000 דונם לפחות, ובה כ-50000 תושבים . תרבות הבניה היא תרבות ביזנטית, רב בעלי המקצוע הם ביזנטים עדיין, והמוסלמים שבאו מן המדבר, עושים בהם שימוש. במרכזה המסגד הגדול,ששרידיו נראים ליד המגדל הלבן.גם המגדל ראשיתו במאה השמינית, אך המגדל שאנו רואים היום מאוחר יותר והוקם ב-1318.

    רצף חפירות של מרים רוזן-איילון ואבי איתן,של מאיר בן דב, ושל ד' גליק ופ' ויטו ואחרים במהלך ארבעים השנים האחרונות, מגלות עיר בעלת רחובות אורך ורחב וממצא ארכיאולוגי עשיר.חוקרים אלה מזהים תחת המבנים ורצפות הפסיפס אותן חפרו אדמת חול נקי ודק,כך שהעיר אכן "קמה מן החולות" (רמל= בערבית חול, ולכן רמלה). חפירות נוספות מגלות מערכת אמת מים מתל גזר לרמלה, ובריכות אגירה באזור המסגד הלבן וכמובן בריכת הקשתות.

    הממצא המרתק ביותר הוא מטמון מטבעות  שהתגלה במקרה בשנת 1964: במטמון 376 דינרי זהב ושישה מטילי זהב המתוארכים החל משנת 769 ועד המאה ה-10. מטמון המטבעות התגלה ללא קשר ברור לסביבתו ולא ידועים בעליו,על כן החוקרים מניחים שהיה שייך לבנקאי, חלפן או סוחר. המטמון מוצג כיום במוזיאון רמלה.


    מטמון הזהב של רמלה.  צילום: רון פלד

    בין הממצאים הארכיאולוגיים, מעבר למבנה העיר הברור, מתקבלת תמונה של מרכז תעשיתי: ריכוזים גדולים של שברי כלי חרס בעלי צורה מעוותת ותבניות לעשיית קרמיקה בדפוס- עדות לתעשיית הקרמיקה שהיתה בעיר, שרידי תעשיית מתכת, ומתקנים ששימשו ככל הנראה את תעשיית צביעת האריגים. תעשיה זו נזכרת במספר מקורות,

    כולל ארמון "בית הצבעים". אצל יאקות מסופר על מפעלי הבניה של סולימאן "שהקציע בעיר רמלה שטח מיוחד לצבעים ובתוכו בארות מים מתוקים", בעוד אל מוקדייסי מציין ב985 שתעשיה זו משויכת למסורת יהודית דווקא: "הם לרב יהודים". מספר מתקנים מטויחים שמהותם לא ברורה משויכים ע"י גדעון אבני לתעשיה זו. מטבעה היתה קיימת בעיר החל מ-719, ומטבעות עם הכיתוב "פלשתין" שהוטבעו ברמלה התגלו במספר חפירות בארץ.

    כל אלה מצביעים על עיר שוקקת מסחר ותעשיה, המהווה מרכז לתושביה אך גם לסביבה הקרובה והמרוחקת- מקום בו תוכל ללון, להחליף סחורות, כספים ומידע. עיקרה של העיר האומאית הוא במערב העיר העתיקה של היום- באזור המסגד הלבן, זאת עפ"י הממצא הארכיאולוגי. יש מן החוקרים המניחים שהעיר שהיתה כה גדולה בעת ההיא כללה את העיר העתיקה של היום, ויש הטוענים אחרת. אי לכך לא נוכל לדעת בודאות את הקשר בין השווקים הצבעוניים המתוארים אצל אל מוקדייסי לבין רחוב ז'בוטינסקי של היום.

    סיומה של תקופה זו הגיע במפתיע עם רעידת האדמה בשנת 1068, ומאז לא שבה לגדולתה.

    ממלכת הצלבנים 1099-1260 

    לאורך תקופה קצרה תחת השלטון הסלג'וקי (1073-1099), בה מנסה אתסז בן אוק לשקם את העיר מהריסותיה, העיר מוסתת הצידה . כמו שקרה במקרים רבים אחרים- כך ניתן להשתמש בחומרי הגלם הישנים, אך להתחיל מראשית. לשנע גל הריסות כה גדול, ולאחר פגיעה עצומה במספר התושבים בעיר קשה גם באמצעים של ימינו.

    הצלבנים מגיעים בקיץ 1099, בדרכם לירושלים, ומגלים עיר ריקה, אך מלאת מזון לצבאם. העיר שהיתה כנראה ללא חומה , ננטשה ע"י מעט התושבים שנותרו בה מפחד הצלבנים שחנו בלוד, בעבור הכנסיה הגדולה של סנט ג'ורג' הקיימת בה.הצלבנים מייחסים חשיבות אחרת לרמלה, ללא קשר למרכז המינהלי שהיתה בעבר- לגביהם מדובר בעיר רמה או רמתא, שממנה בא יוסף הרמתי, האיש אשר הוריד את ישו מהצלב. כראוי למסורת הנוצרית, מקימים כנסיה גדולה (1150) לשמר את זכר רמה. כנסיה זו קיימת עד היום, והיא המסגד הגדול, המצוי מדרום לשוק. עפ"י ד' פרינגל גם המנזר היווני אורתודוקסי ראשיתו באותה עת, ועפ"י מ' ארליך גם הכנסייה הארמנית.

    עפ"י כל המקורות העיר קטנה בהרבה, קטן גם מספר תושביה, אך מעטים הם המקורות. העיר הצלבנית קבורה תחת אספלט ותחת מבני העיר העתיקה של ימינו, כך שגם המחקר הארכיאולוגי דל. באזור זה נלחם הצלבני ריכרד לב הארי, מלך אנגליה.לאחר פלישות מוסלמיות רבות, נכבשה רמלה ב1260. משם נעו צפונה, וכל הארץ עברה לשלטונם.
     
    ימי השלטון הממלוכי 1266-1577

    "ולה ארבעה שווקים הנמשכים מארבעה שערים למרכזה ושם גם מסגד יום השישי. משער יפו לשוק הבצל וממנו לשוק החיטה עד למסגד. משער ירושלים נמשך שוק מוכרי הכותנה וממנו שוק נפצי הפשתן  וממנו לשוק הבשמים ולמסגד. משער יאזור לשוק מוכרי העצים ומשם לשוק הרצענים ומשם לשוק מוכרי הירקות ועד למסגד. ומהשער האחרון לשוק המשחיזים ולשוק עושי האוכפים", מג'יד אל-דין, מלומד, מאה ט"ו.

    "אני מצאתי בה איש מקורדובא ואיש אחד מטולידא, שניהם עשירים ונכבדים ויש להם בית מלאכת צמר גפן", יצחק חילו, נוסע, המאה הי"ד

    "תבלינים שהגיעו הנה ממכה,בערך350-400 משאות, ומאלה נשארו ברמלה בערך 200,ואלה הם:    200 קנטאר פלפל, 250 קנטאר זנגויל, 100 קנטאר אגוז מוסקט, 50 קנטאר ציפורן, 15 קנטאר פרחי מוסקט, 60 קנטאר קינמון, 10 קנטאר קטורת, 25 קנטאר עץ ברזיל. השאר.....", מכתבו של בנדטו דנדולו מדמשק, 24/7/1411

    "בפנים הארץ לא רחוק מיפו שוכנת עיר יפה,שנקראה פעם רומה ועכשיו שמה באל (?)היא יושבת במקום נאה, הנוח והנעים ביותר ומאוכלסת בנוצרים בלבד.מספרים ששום יהודי ולא ערבי(סרצני) יכולים לחיות בה יותר משנה. וכל היין שהנוצרים שותים בירושלים ובמקומות אחרים בא מהמקום הזה", לודולף מן סודהיים, עולה רגל גרמני, 1336

    "אבל בימינו לא נותר זכר לתאורים אלה של רמלה וחרבו חומותיה ובתיה הקדומים...ולא נותר מהעיר לא שליש ולא רבע...והקיים כיום מהבתים שבעיר חרב ברובו והמסגד הקדום הפך להיות מחוץ לעיר, בצד מערב, ונוצר סביבו בית קברות...ואילו העיר היתה לנפרדת ממנו." , מג'יד אל-דין, מלומד, מאה ט"ו

    בייברס אל צאלחי מגיע לרמלה וכובש אותה ב-1266, החלוקה המינהלית של הארץ נשארת דומה לחלוקה הצלבנית, ורמלה הופכת בירת ה"עמל", האזור . בירתם של הממלוכים היא קהיר, ורמלה ממלאת תפקיד מקומי בלבד ככל הנראה.בייברס עושה מאמצי שיקום לעיר, אך נראה שרב המשאבים מושקעים במבני ציבור, והסימטאות נשארות דלות. גם לפי המקורות שלמעלה וגם עפ"י החוקרים היום יש ויכוח האם מעמדה היה חזק או מקומי בלבד.

    ממצא ארכיאולוגי מועט וכתובים דלים מקשים על הארת תקופה זו. שטח העיר דמה לשטח העיר הצלבנית- קטן בהרבה מהעיר האומיית. ירדה קרנה יחסית לעבר, אך האם שקעה כליל? נראה שלא. 

    השוק והמסחר נזכרים במקורות רבים, ובתקופה מסוימת- מאות י"ד-ט"ו ישבו בה סוחרים אירופאים רבים , ונראה שהמסחר הבינלאומי לא פסק. אליהו אשתור מציין הבדל מן המאות הי"ד-ט"ו לתקופה שלפני כן. בתקופה זו נזכר מסחר הכותנה עם א"י בארכיון ונציה , ונמלי הארץ שוב ממלאים תפקיד חשוב בסחר הבינ"ל.בארכיונים אלה נמצאים תעודות משלוח ומכתבים המראים על מעבר סחורות רבות בדרך היבשה לרמלה, והן מן הנמלים אליה או דרכה.כמו כן נסקרת תנועת האוניות לכיוון א"י. נראה שההבדל נובע מחששם של הממלוכים ממסעי צלב חדשים, ולכן בראשית הכיבוש מנעו סחר עם אירופה.

    תיאורים רבים ובהם התיאור של מג'יד אל-דין  מתארים את שוק הפירות כרחוב רחב וישר,בניגוד לסימטאות המקיפות אותו. שמעון גת מניח שזהו רחוב ז'בוטינסקי של היום, והוא הדרך העתיקה העוברת מלוד לעזה, ובקצהו עמד ח'אן גדול. אפשר לראות בתצ"א מאוחרים יותר כיצד הדרך הראשית עוברת דרך העיר- ויש להניח שתוואי הדרך נשאר זהה לעבר.
     
    הממלכה העות'מנית 1517-1917

    "רמלה מאוכלסת מאד וגרים בה ערבים, תורכים, יוונים, מארונים, נוצרים אחרים ויהודים.סחרה של העיר רב והשיירות שהולכות מסוריה למצרים מוכרחות לעבור בה. לטובת המסחר ולנוחיותם של הנוסעים ישנם בעיר שני בתי מלון, השוק בה בנוי אבנים מרובעות וחלקות והיא מחולקת לרחובות ולסימטאות. בכל שבוע מתקיים בה יריד, ואליו בא המון משומרון וגם יהודים", א' דאפר, עולה רגל הולנדי, מאה י"ז

    "...קרוב לעיר ישנה בריכה יפה עשויה באמנות רבה והיא בנויה על שני טורי עמודים ואין משתמשים בה עכשו. בעיר יושבים קצת צרפתים והולנדים והם סוחרים בשמן, סבון, כותנה, חוטים ובגדים",  ג'ין דה-תבאנו, עולה רגל צרפתי, 1659

    "והלכנו ביום ההוא לעיר רמלא וחנינו שם בתוך שוק אחד, שיש לו שני שערים משתי קצוותיו, שכן הוא המנהג לנוח שם ובבקר יצאנו משם",  בנימין, עולה רגל קראי 1785.

    "רמלה שוכנת על כר נרחב מהלך שתי שעות מיפו לבא ירושלימה והיא כמעט מרכז בין הקולוניות העבריות הנבנות בסביבת יפו. האדמה סביב רמלה פוריה מאד ומצטיינת ביתר שאת בעצי זית המרבים להביא שמן טוב. עד היום יתאספו שם פעמיים בשבוע כל סוחרי בהמות בפלשתינה (א"י) ובסוריה ביום השוק."  

    "עד אשר התעוררו נהגי הפרדים וסוסינו נחבשו לקראת המסע,כבר זרחה השמש ואנו נחפזנו לדרכנו.כיכרות השוק כבר שקקו קונים ומוכרים. בוסתניה של רמלה גדולים ופוריים: במיוחד משגשג בה עץ התמר.", מרי אליזה רוג'רס, נוסעת וחוקרת, 1865

    "לפני הצהרים נכנסנו לרמלה, כשמשרתינו מזדנבים הרחק מאחורינו.רכבנו מתחת לעצי התמר הנישאים, שהיו אז עמוסי פירות זהובים ואדומים מבריקים שהשתלשלו באשכולות מן הענפים הכתומים. טורים של גמלים וחמורים עמוסים הגבירו את הצפיפות ברחובות המלוכלכים והמאובקים,ובקושי רב פילסנו את דרכנו אל עבר ביתו של ידיד ערבי." , מרי אליזה רוג'רס, נוסעת וחוקרת, 1865
            
    בשנת 1517 הארץ נכבשת בידי האימפריה העות'מנית, ושוב קם שלטון מרכזי חזק. קץ לאי סדרים וחוסר בטחון שהיה בסוף ימי המדינה הממלוכית, ועליית חשיבותה של דרך הים, הדרך המחברת בין מצרים לסוריה והלאה צפונה, ומשמשת ערוץ מסחרי חשוב, אך גם נתיב איסוף מס לשילטון החדש.העיר מצוינת במפות התורכים כעיר המרכזית באזור, ואפילו נמל יפו נקרא נמל רמלה. אך שוב הטבע חזק מכל, ורעידת אדמה חזקה פוקדת את העיר ב1546. לעיר נזק גדול, ולוקח זמן לשקמה.

    בראשית המאה הי"ז עולה לשלטון בירושלים אבן-פרוך שרודף את היהודים, וסוחט מהם כספים. רבים מהם בורחים לרמלה, שכן היא לא מאד מרוחקת. כך כותב הרב אברהם בן חנינא "וזה כמה הלכנו שם בורחים מחמת אימת המושל בירושלים...." ואחרים מציינים מנהגי יהודים ברמלה. היהודים משתלבים במסחר וכלכלת העיר, ומבססים מעמדם: "הלבלר של הספינה אשר היה רכוב על חמור שני, הלך לשם כדי לתת דין וחשבון לסוחר יהודי אחד על הסחורה הנמצאת בשבילו באנייה ולקבל ממנו דין וחשבון על הסחורה שירצה לשלוח בחזרה...".   היהודים נשארים ברמלה, אך הם מיעוט קטן.

    לקראת סוף המאה הי"ח נפוליאון וצבאו כובשים את מצרים, ומתקדמים דרך א"י צפונה. 29/2/1799  נפוליאון וצבאו חונים ברמלה, ועד היום מראים את החדר המשובח שבו התארח במנזר הפרנציסקני. גם את נסיגתו דרומה למצרים עורך נפוליאון דרך רמלה.

    בסוף המאה הי"ט, עת מוקמות בסביבתה מושבות יהודיות, מתחזק הישוב היהודי גם ברמלה. נפתח בית מלון יהודי, בנוסף לאכסניה הפשוטה שהיתה עוד קודם לכן, והקהילה נזכרת כ"משפחות עושות מלאכה".האוכלוסיה היהודית נשענת על השרותים היהודיים שבמושבות, ומתפתחים יחסי גומלין.ב1936 בורחים היהודים מרמלה.

    1892 נפתחת תחנת רכבת ברמלה, על המסילה מיפו לירושלים.תנועת הנוסעים יפו-ירושלים משתנה, וכן תחנת הריענון שברמלה. רכבי הכרכרות מנסים להתחרות ברכבת החדישה, מורידים מחירים, ומנסים להחיות את התנועה דרך העיר. 

    שלטון המנדט הבריטי 1917-1948

    "- ובעלי המלאכה אשר התיישבו פה בראשונה איה איפה המה? - האם תחשוב כי אחינו בעלי המלאכה יוכלו להחיות את נפשם בערי הערבים? הטרם תדע כמה קמצן הוא הערבי ונהרג על שווה פרוטה? גם האמיד שבהם אם רק ידע כי יוכל לתפור בגדו בעיר הגדולה בגרוש אחד פחות, יאבד זמנו כל היום וילך העירה, ולחייט היושב על יד ביתו לא יתננו. ואמנם מה חסר הוא בהליכתו? עתו הן לא נחשבה בעיניו למאומה, ועמל הדרך גם הוא כמוהו כאפס, ולמה איפוא יפנה אל בעל המלאכה היחיד בעירו, אחרי דעתו כי בעיר יוכל לסוב עלפתחי עשרה בעלי מלאכה ולמסור חפצו בידי המוריד לו את המחיר יותר מכולם?", דוד ילין, ראשית המאה הכ'


    המסגד הגדול של רמלה. הבזיליקה הצלבנית הגדולה בישראל.  צילום: רון פלד

    מר ת'גי מוחמד, ראש הוואקף הנוכחי, ונצר למשפחה מכובדת מספר מזכרונותיו: ילד היה בזמן הבריטים , עת היה משוטט עם אביו בשוק. בשוק נהגו להסתפר,ללכת לבית הקולנוע, לשבת בבית הקפה ולא רק לערוך קניות. הדיוואן של המשפחה היה סמוך מאד, וברחוב השוק עצמו היה דיוואן של משפחת ראש העיר דאז . בשולי המסגד הגדול היה שוק קטן נוסף של רוכלים, שם עמד משחיז הסכינים, מוכר התבלינים ושאר בעלי מלאכה זעירה. ב1968 העיריה ביקשה לבנות מגרש חניה לשוק, ורצועת השטח הזו ניתנה לעיריה בתמורה להקמת גדרות סביב המסגד.עוד מספר תג'י, שהחלק הצפוני של השוק היה חשוף מצידו המזרחי, וגבל בגן הבריטי- היום גן הנשיא.

     בגן היה בית קפה מוגבה, משושה, וכל המכובדים ישבו שם. על פינת רחוב המעפילים יש התרחבות למזרח, שם עמדו סבלים,כרכרות ועגלונים לסייע לקונים  בהובלות והסעות. בימי רביעי השוק היה גדול יותר, והגיעו גם מהישובים סביב- ביום זה גם סוחרים נוספים הגיעו- וניתן היה לרכוש גם ברווזים, עופות, חיות נוי ובר, דברים ישנים וחפצי נוי לבית.

    ב15/11/1917 כובשים הבריטים את הארץ, וחונים גם באזור רמלה , מכאן יצאו לכיבוש ת"א וירושלים. העיר גדלה ומתפתחת, וב1922 מוקמת עירייה. רחובות נסללים, בתי מידות קמים, אך שוב רעש אדמה מכריע אותה- 1927, הרס גדול ,32 הרוגים, 70 פצועים. העיר בעיקר ערבית, התנועה הלאומית ערבית חזקה, והיהודים נוטשים ב1936. 

    לאחר החלטת כ"ט בנובמבר 1947 רמלה הופכת מרכז הכוחות הערביים, ומפקד הכוחות בגזרה, חסן סלאמה קובע מושבו בעיר. 13 בדצמבר 1947, ביצע הפלמ"ח פשיטה על תחנת האוטובוסים של רמלה, בתגובה לפגיעה בתחבורה הציבורית היהודית בדרך לירושלים. האזור רגיש ביותר, עד למבצע דני בו נכבשת העיר, 9/7/1948.רב תושביה הערבים נוטשים- כ50,000, וכ-11 משפחות מוסלמיות נשארות בעיר.
     
    מדינת ישראל

    "היום אני אופה ביומיים מה שהייתי אופה בחצי יום לפני עשרים שנה".חיים,בורקס רמלה
    מתוך "כביש 1" 
    מילים ולחן: עמיר לב

    ראיתי אותך בשוק של רמלה לוד 
    מסתכלת על בגדים שאי אפשר למדוד 
    הכרתי אותך מייד מכל העיתונים 
    התמונה שלך בגן בירושלים, בין האוהלים 
    חזרת כמו שהלכת לאותו משרד 
    אקונומיקה בלי כפפות והמגב בצד 
    התנועות המוכרות מים עם הדלי 
    לסחוט לשלוח ולמשוך 
    עד שיהיה נקי ......

    את לא הולכת ליוגה כשכואב הגב 
    לא מתחזקת עם ימימה וכל שהולך עכשיו 
    עומדת זקופה כל כך יפה 
    בשוק של רמלה לוד מול חליפות לחורף 
    שאי אפשר למדוד ........

    ראית אותך בשוק של רמלה לוד 
    מסתכלת על בגדים שאי אפשר למדוד

    ראש עיריית רמלה יואל לביא: פיתוח תשתיות השוק וקירויו ישדרגו את השוק המעניק לאלפי מבקריו חוויית קנייה מיוחדת - יו"ר ועד סוחרי השוק מר כרמל שבו,בירך על תחילת העבודות.בשעה טובה ומוצלחת החלו השבוע העבודות לשדרוג וקירוי השוק העירוני ברמלה. על פי התכנון יכללו העבודות בשלב א' שורה של פעולות בהן: החלפת תשתיות המים, הביוב, הסדרת מערכת הניקוז, עבודות פיתוח, הסדרת תוואי השוק וקירוי שלב א' והסדרת התאורה והתקשורת. ...עיריית רמלה בשיתוף וועד סוחרי השוק, שמו להם למטרה לשמר ולשדרג את שוק רמלה, כשוק מוביל... "שוק רמלה הוא אחד השווקים הצבעוניים, המוצלחים והיפים בארץ.

    פיתוח תשתיות השוק וקירויו ישדרגו את השוק המעניק לאלפי מבקריו חוויית קנייה מיוחדת. שוק רמלה הוא שוק ססגוני ותוסס, שמחיריו הם מהזולים בארץ. בשוק ובסביבתו חנייה בשפע דוכני אוכל משובחים בהם ניתן למצוא מכל טוב"... מדי שבוע, במיוחד בימי רביעי, פוקדים את השוק אלפי איש. ברמלה שווקים תוססים ומסעדות מגוונות המהוות בבואה מוקטנת של הפסיפס האנושי החם המתקיים בה. רחוב ז’בוטינסקי..משמש כשוק העירוני, בו נמכרים פירות וירקות, תבלינים, מאפים, בגדים, נעליים ועוד. 

    לטעמי, "בורקס רמלה" הוא סיפור השוק של ימינו: חיים ואבי מנהלים כיום עסק מצליח שראשיתו בעגלת בורקס קטנה שאבא של חיים הביא לשוק. אבא של חיים עלה מטורקיה ב1952, והביא את המתכון המיוחד לבורקס ולאיירן. עם השנים נכנס הדור הצעיר לעסק, ומזה כ-15 שנה המאפיה היא מאפיה מודרנית, בשולי השוק, מוכרת בורקס קפוא לחנויות מאפה בכל הארץ, וכן בורקס אפוי למספר דוכנים ניידים. אך כמובן, לא מוותרים על "חנות הדגל" בשוק, כך לדברי חיים.

    במלחמת השחרור רמלה היא בסיס ערבי חשוב, ולבסוף נכבשת ע"י צה"ל ב9/7/1948. סיום המשטר הצבאי ברמלה 30/6/1949. בעת הזו כבר מגיעים 40 משפחות העולים הראשונות לעיר, שמאז ועד היום קולטת עליה על כל גווניה.עם השנים והעלייה הגדולה העיר הופכת יותר ויותר יהודית, אך נשארת עיר מעורבת ובה נוצרים,מוסלמים,מעט ארמנים וקהילה קראית. כיום ברמלה 71,000 תושבים מתוכם 22% ערבים (מתוכם 1/3 נוצרים והשאר מוסלמים).תערובת התושבים ניכרת גם בין סוחרי השוק, וכן בין הקונים: שפע שפות ותלבושות נראות בין החנויות.

    רמלה נמצאת על כביש ת"א-ירושלים הישן, ועד שנות ה70', עת נסלל כביש מס' 1, שימשה את כל תנועת האוטובוסים לירושלים, לעיתים אף כתחנת עצירה ורענון. הרכבת לירושלים עוברת בשוליה,  וכביש 6, כביש 40 וכביש 431 הופכים אותה לנגישה וקלה להגעה. רחוב הרצל, הוא הגבול הישן של העיר,העובר בתוואי הדרך יפו-ירושלים הישנה והוא עדיין רחובה הראשי של העיר, רחוב ז'בוטינסקי מסתעף ממנו.

     מסקנות וסיכום

    ייחודה של העיר כמרכז מסחרי עולה לדעתי מכל הסקירה ההיסטורית שנפרשה כאן. העיר ידעה עליות ומורדות, אם עקב כיבוש או שינויים פוליטיים, ואם עקב רעשי אדמה חוזרים ונשנים. למרות כל הקשיים, העיר שבה וחוזרת, נבנית מחדש פעם אחר פעם, כמרכז מסחרי אזורי ולעתים בינלאומי חשוב לכל אורך התקופות.

    גם היום תושביה גאים בה ומרגישים שיש לה ייחוד, למרות המעמד הסוציואקונומי הנמוך. העירייה עושה מאמצים גדולים בתחום החינוך והתרבות, שמן הסתם מקרינים על חיי התושבים ופרנסתם.יש לציין שראש העיר היום מפתח אזור תעשיה גדול בשולי העיר, ונסמך גם הוא על המיקום הנח שהביא למרכזיותה לאורך כל התקופות: בקרבת כביש 6, כביש 1, כביש 431.

    השוק היומי ברחוב ז'בוטינסקי ממשיך למשוך קהל מהעיר ומסביבתה ,ניכרה תנועה ערה בכל פעם שביקרתי בשוק. הסוחרים אמנם מרגישים ירידה בכמות הקונים, אך עדיין השוק שוקק חיים ובעל מגוון סחורות רחב.


    בסטה בשוק רמלה. צילום:רון פלד

    בעלי העסקים טוענים שהקניון פגע בהם, ומרכזי הקניות הגדולים בערים הסמוכות גורמים לפחות אנשים להגיע במיוחד לכאן- דבר שלא ניתן לבדוק כמותית בביקורי בשוק בימי רביעי ניכר שהשוק מלא יותר, ואף נוכחות פקחי עירייה ומשטרה הורגשו, גם נתון זה לא ניתן היה לבדוק במסגרת עבודה זו.

    בימים אלה החל שיפוץ לקירוי השוק לקראת החורף: עבודה גדולה שהעירייה מובילה בשיתוף סוחרי השוק שחיוו דעתם על צורת הקירוי ותכנית השיפוץ. למרות שידוע על סקר שהכינה העירייה לקראת עבודה זו, לא ניתנה גישה לחומרים אלה, למרות העזרה שניתנה לי ע"י צוות ארכיון העיר ההנדסי.

    מתוך המפות, תצ"א ותיאורי הנוסעים וההיסטוריונים ניתן להסיק שהדרך שמרה על מקומה, והשוק היווה חלק ממנה, לפחות החל מהתקופה הממלוכית. תומכים בכך לא מעט חוקרים, למרות שהממצא הארכיאולוגי לא וודאי, והעיר הנוכחית מכסה את שרידי העיר העתיקה.


    קירוי שוק רמלה. צילום: רון פלד

    כמו כן, מאז קום המדינה ידוע על לא מעט מבנים עתיקים שנהרסו כליל או כוסו אספלט למטרת חניון , דבר המקשה מאד על המחקר הארכיאולוגי. יש לקוות שבעתיד יינתן לחקור ולתארך עוד ממבני רחוב השוק, הוא רחוב ז'בוטינסקי. כיום מצבם די רעוע, ומבנים רבים נראים ראויים לשימור. הקירוי העתידי יסתיר את רובם, שכן חלק גדול ממבני השוק הוא דו קומתי.

    אסיים בדבריו של אל מוקדייסי, שחי בימי תפארתה הגדולים ביותר של רמלה, עת היתה עיר בינלאומית חשובה, בתקווה שתשוב לזהרה ותדע לשמור על פניניהָ: "רמלה המצוינת שבין ערי האיסלאם".

    נספח:

    כביש 1 – השיר במלואו
    מילים ולחן: עמיר לב

    ראיתי אותך בשוק של רמלה לוד 
    מסתכלת על בגדים שאי אפשר למדוד 
    הכרתי אותך מייד מכל העיתונים 
    התמונה שלך בגן בירושלים, בין האוהלים 
    חזרת כמו שהלכת לאותו משרד 
    אקונומיקה בלי כפפות והמגב בצד 
    התנועות המוכרות מים עם הדלי 
    לסחוט לשלוח ולמשוך 
    עד שיהיה נקי 

    ואני יודע שבבית הוא מביט עליך מהקיר 
    מאושר, לקח מקום ראשון במאה מטר לבנים 
    היית נותנת הכל שוב לשכב דואגת לחכות שהוא יחזור 
    לקום אחרי שהוא נרדם לכבות לו את האור 

    את לא הולכת ליוגה כשכואב הגב 
    לא מתחזקת עם ימימה וכל שהולך עכשיו 
    עומדת זקופה כל כך יפה 
    בשוק של רמלה לוד מול חליפות לחורף 
    שאי אפשר למדוד 

    ואני יודע שבבית הוא מביט עליך מהקיר 
    מאושר, לקח מקום ראשון במאה מטר לבנים 
    היית נותנת הכל שוב לשכב דואגת לחכות שהוא יחזור 
    לקום אחרי שהוא נרדם לכבות לו את האור 

    ראית אותך בשוק של רמלה לוד 
    מסתכלת על בגדים שאי אפשר למדוד