כלי-זכוכית-מחפירות-רמלה

 
היסטוריה ומאמרים
  • יעל גורין- רוזן' רשות העתיקות

    הקדמה

    בעשרים השנים האחרונות נערכו ברמלה חפירות הצלה על פני שטחים נרחבים ונחשפו בהן ממצאי זכוכית רבים מתקופות שונות. מן העושר הרב הזה יוצג כאן רק ממצא הזכוכית מהתקופות האומיית והעבאסית. רוב הדוגמאות נחשפו בחפירות האוניברסיטה העברית מצפון למסגד הלבן (א' גוטפלד) ובחפירות רשות העתיקות במתחם השופטים (ד' גליק), בדרום- מזרח העיר (א' שמואלי) ובחפירה רחבת ההיקף מדרום למסגד הלבן(ראו מאמרם של ג' אבני, מ' אבישר). 

    בשטח הצפוני של חפירה זו (3B , נחפר בידי פ' ויטו) , שנמצא במרחק 50 מ' מדרום למסגד הלבן, בחדר מקומר בנוי היטב ששימש מרתף או בור ספיגה (להלן החדר המקומר), התגלתה כמות גדולה במיוחד של כלי זכוכית, רבים מהם מוצגים להלן. תחילה יידונו הכלים הקדומים, המאפיינים את המאה הח' לספירה, שראשיתם בתקופה האומיית אך חלקם המשיך לשמש גם במחצית השנייה של המאה הח', ולאחריהם יוצגו הכלים האופייניים למאות הט'-הי' לספירה ולבסוף הכלים המעוטרים.

    חפצים עשויים זכוכית היו בשימוש ככלי שולחן למאכל ולמשקה, לצד כלי חרס ככלים קוסמטיים לבשמים, לשמנים, למשחות ולאיפור ככלי ממאור- נרות ושמשות חלון, ולצרכים נוספים בתחום הרפואה (האלמביקים, ראו להלן) והמסחר (משקלות זכוכית נושאות שמות שליטים) וכן קסתות דיו, כלי משחק וכמובן מגוון תכשיטים.

    המאה הח' לספירה

    כלי זכוכית רבים מיוחסים לראשית התקופה המוסלמית ומעידים על יישובה של רמלה בתקופה האומיית. אחר המאפיינים המבוהקים של זכוכית מפרק הזמן הקדום של העיר הוא הרכבה, המתבטא בטיב הזכוכית, בגווניה, בשקיפותה היחסית ובניקיונה היחסי מבלייה. ברוב מאפייניה אלה הזכוכית שומרת על המסורת הרומית- ביזנטית ושולטים בה גוונים כחלחלים- ירקרקים בהירים וקישוטים בגוני ירוק כה, חום, צהבהב, טורקיז וכחול. לעיתים נוסף גוון סגלגל לעיטור או ליצירת כלים ייחודים. במבט ראשון הזכוכית אינה שונה בהרבה מזו שקדמה לה, אבל היא אחרת לחלוטין מזו שתבוא אחריה בתקופה העבאסית.

    בין הכלים המייצגים את התקופה האומיית נפוץ הטיפוס המכונה כוס/קערה, שם המתייחס לצורתם וליחס בין גובהם לעומקם. אלה הם כלים קטנים ובינוניים, גליליים או כדוריים, בעלי שפה מעוגלת או מקופלת ובסיס שטוח או קעור מעט. הכוסות מעוטרות לעיתים בצביעות או בחוטיים בצבע שונה מגון הכלי, שנכרכו סביב השפה או הגוף. כוסות אלה שימשו קרוב לוודאי לשתייה והחליפו את גביעי היין שהיו כל כך אופיינים לתקופה הביזנטית. חלקן שימשו גם נרות שמן, כעדות אלו שבמרכזן הוסף בית פתיל, או שהוצמדו להן ידיות חיצוניות לתלייה. כוסות אלו נמצאו כמעט בכל החפירות ברמלה וכן במכלולים אומיים מובהקים באתרים רבים בארץ כדוגמת בית שאן, קיסריה וירושלים.

    קערות שלהן שפה נוטה חוצה ומקופלת ובסיס טבעת חלול, כצורת הקערה המסורתית שהייתה נהוגה מתקופה הרומית ואילך, הולכות ונעלמות ונמצאו מהן בודדות בלבד. ברמלה ניתן לתארך קערות אלה באופן די ברור לתקופה האומיית, שכן אין למצוא כמותן לאחר מכן. קערות נוספות משלבות בין הטיפוס החדש של כוס/קערה ומאפיינים קודמים כגון שפה מקופלת וחלולה או בסיס טבעת. קערה רדודה מעוטרת בחוטים גליים אנכיים וידית אוזן עגולה, שנמצאה בחפירה מצפון למסגד הלבן, מייצגת אף היא את פרק הזמן הזה וסביר להניח ששימשה נר.

    טיפוס נדיר מאוד שהתגלה לראשונה ברמלה הוא קערה גדולה ורדודה על רגל גבוהה, מעין "קערת פרות". שתי קערות כאלה נחשפו בבור בדרום מזרח העיר. עד לגילוין ברמלה הייתה ידועה בספרות המחקר קערה אחת בלבד כזאת שנמצאה בסין, במכלול כלים מוסלמיים, בקבר שתוארך לשנים 756-754 לספירה. שברי בסיסים דומים על רגל מוגבהת נמצאו בגרש שבעבר- הירדן, במכלולים המתוארכים לשלהי התקופה הביזנטית ולראשית התקופה האומיית. מאז גילוין וזיהוין של שתי הקערות מרמלה נמצאו וזוהו בסיסים נוספים מסוג זה בחפירות שונות.

    מייצג מובהק של התקופה האומיית הוא בקבוק כדורי שלו צוואר צר ושפה מקופלת ומשוטחת, גוף כדורי או פחוס, לעיתים קרובות מעוטר בציבוט רוחבי או בחוטים מוצמדים על הגוף. בקבוקים כאלה נמצאו באתרים רבים בכל רחבי ארץ-ישראל ובהם בית שאן, טבריה, חמת גדר, כורסי,כפר נחום, עכו, קיסריה, יפו, ירושלים, שומרון,יריחו ובאר שבע וכן בסיני, בעבר הירדן, בסוריה, בלבנון ובמצרים.

    בקבוקים אחרים ממשיכים את המסורת הרומית והביזנטית. אלה הם בקבוקים בינוניים וגדולים בעלי צוואר מאורך, גלילי או משפכי במקצת, וגוף כדורי, פחוס או גלילי, מעוטרים לרוב בצווארם בחוטים בגוון כהה מזה של הכלי ובצביטות על גופו. תוספת עיטורית שכיחה מאוד בתקופה האומיית היא חוט גלי רחב סביב הצוואר או מתחת לשפה. טיפוס מיוחד,שעד כה נמצא בכמויות גדולות רק ברמלה, הוא בקבוק גדול ששפתו חתוכה או משוברת בלא עיבוד משני. צווארו מתרחב אל הכתף וגופו כדורי. קבוצה כדולה של בקבוקים מטיפוס זה נמצאה במילוי של החדר המקומר.

    מלבד ברמלה, נמצאו בקבוקים כאלה גם במכלול אומיי בבית שאן ובקיסריה. פשטותו, גודלו, צורתו ושפתו הבלתי מעובדת מעידים שהבקבוק שימש לצורך ייחודי כלשהו, אולי לאחסון נוזל מסוים. לא נראה שזהו כלי שולחן, שכן רוב הכלים קופה זו נעשו באופן מוקפד ואיכותי יותר.

    בין הכלים הסגורים המאפיינים את התקופה האומיית יש גם פכיות בעלות ידית סרט ארוכה ועיטור בחוטים גליים על הצוואר. טיב החומר ואופן העיבוד אופיינים מאוד לתקופה. גם הפכיות משמרות צורות מסורתיות רומיות וביזנטיות שזו הופעתן האחרונה בטרם ייעלמו כליל ואת מקומן יתפסו צורות ועיטורים אחרים.

    בתקופה האומיית מופיעים גם כלים חדשים, כגון האלמביק, המכונה גם "כוס רוח", המורכב מכוסית קטנה סגלגלה, ששפתה הזקופה מעוגלת או מקופלת חוצה. מתחת לשפה מוצמדת זרבובית ההולכת וצרה כלפי חוץ.

    שברים רבים של טיפוס זה נמצאו בחדר וכן בבית שאן ובאתרים נוספים. האלמביק מופיע לראשונה בתקופה האומיית וממשיך להופיע בשינויים קלים מאוחר יותר. השימוש בו אינו ברור והועלו הצעות שונות: יש המייחסים לו שימוש ברפואה, למשל הקזת דם, על סמך הופעתו באיורי כתבי יד מאוחרים יותר,מ או ייתכן ששימש "כוס רוח", והזרבובית נועדה ליניקת האוויר החוצה וליצירת וקום.

    אך יש הרואים בו מכלי משק הבית שנועד לזיקוק ולמיצוי נוזלים. במכלול שבחדר המקומר התגלה גם כלי יוצא דופן: בקבוק מיוחד שבגופו ארבע צינורות חלולות. טיב הזכוכית, צורת המשפך הגלילי של השפה והעיטור בחוט גלי משייכים אותו לקבוצה האומיית. כלי זה שנחשף ברמלה הוא הראשון מסוגו ושימושו אינו ידוע. כלי נוסף, שגם הוא יחידאי ונמצא בחפירות בדרום- מזרח העיר, הוא מעין צנצנת קטנה דמויות קומקומון זעיר שלה פתח רחב מעוטר בחוטים כהים וזרבובית קצרה היוצאת מהדופן כלפי מעלה. ייתכן ששימש למילוי שמן בנרות או למילוי בקבוקני בושם זעירים.

    המאות הט' –הי' לספירה

    במהלך התקופה העבאסית חל שינוי גדול בהרכב הזכוכית.

    יצרני הזכוכית החלו להשתמש במגנזיום ובפוטסיום שמקורו באפר צמחים במקום במלח הנתרן ששימש בתקופה הרומית והביזנטית. טיב הזכוכית וגונה השתנה ונפוץ השימוש בזכוכית חסרת צבע או בצבעים עזים. השינוי הטכנולוגי התרחש ככל הנראה בתחילת המאה הט', וכך בראשית התקופה העבאסית עדיין המשיכו ליצור זכוכית בצורות ובעיטורים שנהגו קודם לכן.לאור זאת אפשר לכנות את הזכוכית האומיית גם הזכוכית של המאה הח', מכיוון שקשה מאוד לתארך את הכלים במדויק למחצית הראשונה או השנייה של מאה זו.

    מלבד טיב הזכוכית, השתנו גם צורות הכלים, הקערות הפכו גליליות, בעלות דופן זקופה ושפה זקופה מעוגלת, או נטויה מעט חוצה או פנימה, הבסיס שטוח ולעיתים קרובות מעובה בחיבור לדופן. הקערות הגליליות יוצרו במגוון גדלים ויש שעוטרו בדגמים על ידי ניפוח לתבנית. הן יכלו לשמש למאכל ולמשקה, לאחסון ולמאור, בהתאם לגודלן. צורה נוספת היא קערה בעלת דופן הנוטה בזווית חוצה בעיבוי או בתוספת חוט בגוון שונה בקצה השפה. גם קערות אלה עוטרו לעיתים בדגמים שונים על ידי ניפוח לתבנית.

    קבוצה גדולה של בקבוקים מאפיינת את התקופה וביניהם הבקבוקים שחתך גופם מרובע או גלילי ולהם צוואר קצר או שפת משפך מעוגלת פשוטה המחוברת ישירות לכתף. בקבוקים אלה, ששרדו היטב בשל גודלם ובשל הבסיס והדפנות העבים, נמצאו ברוב החפירות ברמלה,כמו גם בכל האתרים שאובחנה בהם שכבת יישוב מן התקופה העבאסית. רבים מהם נעשו מזכוכית חסרת צבע. קבוצה נוספת של בקבוקונים מאופיינת בצוואר מרוכס, עשוי כעין טבעות, ובגוף כדורי או גלילי.

    טיפוס אחר של בקבוקים, המאפיין את רוב המכלולים מתקופה זו, הם בקבוקים מאורכים, דמויי מבחנות, שעובי דפנותיהם אינו אחיד, שפתם חתוכה ולא מעובדת וגופם הארוך גלילי ומסתיים בבסיס מעוגל ומעובה. הם בולטים בגון הזכוכית הכחול הכהה להם, אם כי יש ם שעשויים זכוכית בצבעי חום או ירוק כהה.

    שיטות העיטור

    שיטות העיטור אחדות מיוחסות לתקופה המוסלמית הקדומה, וכיום, על סמך עדויות מחפירות ארכיאולוגיות רבות באזורים שונים בארץ (למשל רמלה,קיסריה, בית שאן), אפשר לייחס את ראשיתן כבר לתקופה האומיית. רוב הטכניקות היו בשימוש עוד קודם לכן, בתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה, ולאחר פער כרונולוגי חודשו בשינויים באופן העיטור ובסוגי הכלים. לקבוצה זו ניתן לשייך למשל את השימוש בזכוכית פסיפס.

    הציור בצבעי בוהק הוא המצאה חדשה של התקופה המוסלמית הקדומה. בטכניקה זו הצבע יוצר מתחמוצות של כסף ונחושת שהומסו ונמרחו על הכל משני צדיו, או מצד אחד. לאחר חימום בכבשן בחום נמוך התקבל צבע בעל בוהק מתכתי שהתמזג עם הדופן. שימוש בתחמוצות שונות ובמינון שונה יצר גוונים שונים של חום, כתום, צהוב, אדום,אפור וירקרק, שבאמצעותם עוצבו דגמים מרהיבים. על- סמך צורות הכלים והמכלולים שנמצאו בהם, נראה כי הטכניקה הופיעה כבר בתקופה האומיית והייתה בשימוש נרחב מאוד בהמשך הזמן. צורות הכלים שנבחרו לעיטור בטכניקה זו וטיב הזכוכית מעידים על קדמותה. בקבוצת כלי בוהק שנמצאו יחדיו בחדר המקומר יש כמה נושאי כתובות בכתב ערבי.רובם מצוירים בגוני חום, צהוב או אפור כסוף על רקע כלי כחלחל בהיר שלא נצבע. אחד הכלים הוא מטיפוס הכוס/ קערה האופייני לתקופה, שעוטר בדגם גאומטרי שבמרכזו פרח השושן.

    העיטור במצבט דו-צדדי הופיע בתקופה האומיית ונפוץ מאוד בתקופה העבאסית. בטכניקה זו הוצמדו לזכוכית החמה מלקחיים שבקצותיהם מרוקע דגם, והטביעו בה את חותמם. קערות מעוטרות במצבט נמצאו ברמלה ובאתרים רבים אחרים. בתקופה העבאסית נעשו הדגמים מורכבים יותר והטכניקה שימשה גם לעיטור כלים סגורים.טכניקת החריתה החלה גם היא להופיע בתקופה האומיית ונפוצה מאוד בתקופה העבאסית.

    כלים מעוטרים בחריתה אמנם מוכרים כבר מהתקופות ההלניסטית והרומית, אך בתקופה המוסלמית הקדומה השתנה השימוש בטכניקה זאת, בתחילה נוצר העיטור בחריתה רדודה מאוד, מעין שריטה בדופן, של דגמים מורכבים כלים כאלה, הנפוצים מאוד ברמלה, נעשו לרוב מזכוכית צבעונית בגוונים כהים, כחול,חום, סגול או ירוק ה. על רקע הגוון הכהה נראה הדגם החרוט כמו ציור קווי בלבן. בהמשך עוטרו הכלים בחריתה עמוקה וגולפו בדגמים מורכבים. הנפוצים ביותר הם בקבוקני תמרוקים זעירים מזכוכית עבה את הכינוי בקבוקי ה"שן טוחנת". אחרים, שבסיסים שטוח, עוטרו בדגם לבבות הפוכים לסירוגין או בדגמים גאומטריים אחרים.

    במכלול מהחדר המקומר התכלה גם שבר של קערה סגלגלה ועליה עיטור נדיר ביותר, הראשון מסוגו שנמצא עד כה בחפירות בארץ- ישראל. כלי זה עשוי זכוכית בגוון צהבהב, שעליה  שכבת זכוכית נוספת בגוון ירוק. לאחר ייצור הכלי הדו-שכבתי וקירורו, גילפו אותו בגילוף עמוק והסירו חלקים מהשכבה הירוקה כך שנחשפה הזכוכית הצהבהבה שמתחתיה, ונוצר תבליט גבוה. לכלי זה, כמו לכלים רבים שנמצאו ברמלה, אין מקבילות זהה מחפירות, והטיפוסים מכרים בעיקר מאוספי מוזיאונים או מאוספים פרטיים מפורסמים.

    היכן יוצרו כלים אלה ומנין שאבו יוצירהם את השראתם? אומנות הזכוכית פרחה ושגשגה בארץ- ישראל למן התקופה הרומית ואילך ובתי מלאכה מקומיים פעלו ביישובים רבים. בבית שאן נחשף בית מלאכה לייצור כלי זכוכית מהתקופה הביזנטית, המשמש דגם לבתי מלאכה עירוניים שהיו משולבים בחנויות ברחובה הראשי של העיר וסיפקו את צורכי תושביה. לאור זאת, יש להניח שבתקופה האומיית המשיכו את המסורת רבת- השנים של ייצור זכוכית מקומית, ורוב הכלים שנמצאו ברמלה יוצרו בוודאי בבתי המלאכה הקטנים שפעלו בעיר. עם זה, אפשר שאחדים מהכלים יוצאי הדופן והמעוטרים הגיעו ממרכז ייצור מרוחק יותר.

    כנראה שבמשך הזמן השתכללו האומנים המקומיים והטמיעו את האופנות החדשות שזרמו ממצרים או מהמזרח, כמו אומנות הגילוף שמקורה פרסי- ססאני. קשרים כאלו נוצרו באמצעות אומנים שהובאו ממרכזיים אחרים על-פי דרישת השלטונות כדי לענות על הביקוש, אבל ייצור הכלים ועיטורים נעשה במקום. עדויות לתעשיית זכוכית מקומית ברמלה נמצאו בחפירות שונות, אך עד כה לא אותר מקומו של בית מלאכה בתוך תחומי העיר. תפוצתם הרחבה של הכלים באזורים מרוחקים והשימוש באותן טכניקות ודגמים עשויים להעיד על אופנה שפשטה ברחבי העולם המוסלמי ויוצרה במקומות רבים במקביל, ולא כפי שנטען בעבר, שהכלים יוצרו במרכזים מעטים בלבד ומהם הופצו למרחקים.

    הכמויות הגדולות של כלי זכוכית שנמצאו ברמלה וביישובים אחרים, ותפוצתם של כלים מעוטרים בטכניקות שונות גם בכפרים קטנים בעלי אופי חקלאי, מעידים שכלים מעוטרים ומיוחדים היו בהישג ידם לא רק של בעלי הממון או פרנסי העיר, אלא גם של הציבור הרחב.

    אם בעבר כונתה הזכוכית המוסלמית "זכוכית של הסולטאנים", כך גם הוצג בתערוכות בקטלוגים, הממצאים ברמלה מוכיחים שכלים אלה היו נחלת הרבים בשימוש יומיומי.