מסגדים-ברמלה

 
היסטוריה ומאמרים

  • מתחם המסגד הלבן:

    המסגד הלבן הוא מהאתרים ההיסטורים והארכיאולוגים המעניינים ביותר ברמלה בפרט ובכלל. זהו מבנה מוסלמי המסמל את גדולתה ותפארתה של רמלה בימי-הביניים. בתחומו חורבת מסגד גדול, מגדל מרובע בולט יפה על סביבתו, מאגרים תת-קרקעיים למים בנוים היטב וקבר א-נבי צאלח, הקדוש למוסלמים. 

    המגדל הוא מרובע וגובהו יגיע ל30 מ'. 119 מדרגות סובבות ומובילות אל קצהו למעלה וממנו מראה נהדר על פני רמלה וסביבתה הרחוקה. במגדל שיש קומות ובקומה השישית למעלה בנוי חדר קטן.מעל הכניסה אל המגדל חקוקה כתובת ערבית המספרת על בנינו בשנת 1318, בימי הסולטן מוחמד אבו-קלואן, המהלכים החשובים ביותר בשושלת המוסלמים – הממלוכים, שבירתם הייתה בקאהיר של מצרים והם גם שלטו על ארץ - ישראל המשך כמאתיים וחמישים שנה, בקירוב.

    המגדל הלבן / המגדל המרובע / מגדל הארבעים

    המגדל היה מצויר על שטר כסף של חמש לירות, בתקופת הבריטים בארץ. חורבת המסגד נמצאת אל מול המגדל, דרומה. אפשר להכיר בו את 'המיחראב', שקע בנוי בקיר הדרומי, שאליו יפנה המוסלמי בעת תפילתו, בכיוון דרומה אל מכה ומדינה – ערי הקדושות בארץ ערב. המסגד היה בתפארתו בימי השלטון הממלוכים ונקרא בשם ערבי: ג'מע אלאביאד – המסגד הלבן. כנראה על לוחות השייש שציפו את קירותיו. נמסגד נקרא גם על שם 'ארבעים הגיבורים' (בערבית: ארבעין אלמע'אזי), שהתפרסמו באגדת האיסלם. בדורות הבאים נעזב המסגד וחרב עם דילדול העיר וירידתה מגדולתה בחיי המוסלמים.

    אל מול פתח המסגד, במרכז החצר הגדולה, נראים שרידי מבנה מרובע לרחצה. מבנה כזה בנוי בכל מסגד מוסלמי לצרכי נטילת הידיים ורחיצת הרגליים לפני הכניסה לתפילה. על שמם של 'ארבעים הגיבורים' נקראו גם מקומות אחרים בארץ: המסגד הביתי – שאן, חורשה בהר הכרמל וכו'.חצר המסגד היא כמעט מרובעת בצורתה ומשתרעת על שטח של 84X93 מ'. קירותיה סביב מכוונים לארבע רוחות השמיים.

    מאגרי המים מתחת למתחם המסגד הלבן

    מאגרים תת – קרקעיים בנוים מתח לחצר המסגד, בשלוש קבוצות. הן שימשו לאגירת מים לצרכי המסגד והתושבים. מדרגות יורדות אליהן מטה. בכל מאגר ניצב טור עמודים ועליהם בנויות שתי שורות של קשתות, קמרונים, התומכות את התקרה. המאגר ביותר בנוי לצד דרום, בגבול המסגד, ובו טור עמודים אחד. בכל אחד משני המאגרים האחרים שני טורי עמודים ועליהן בנויות שלוש שורות של קשתות. קיבולם של שלושת המאגרים יגיע ל6400 מטרים מעוקבים. הדרומי -  2200 מ"מ, המערבי – 2000 מ"מ והמזרחי דומה לו – 2000 מ"מ.

    תוכנית של המסגד הלבן ברמלה:

    החצר כמעט מרובעת. בחלקה הצפוני המגדל המרובע ועל – ידו החדר שבו מראה המסורת את קבר נבי צאלח. בקיר הסמוך כתובת ערבית. במרכז החצר שרידי מקום – רחצה למתפללים. סביבו המאגרים התת – קרקעיים למים. בחלקה הדרומי חורבנות המסגד הגדול: אולם – תפילה ארוך ובצדו הדרומי 'המיחראב' – השקע בקיר שאליו יפנה המוסלמי בתפילתו בכיוון אל מכה ומדינה, ערי האיסלם הקדושות.

    בכניסה אל המאגר הדרומי, נשארה על הקיר כתובת ערבית כתובה על טיח בצבע אדום, שטושטשה במרוצת הדורות וקריאתה אינה שלמה. אפשר להבחין בה את השם הפרטי של האמיר המוסלמי סייף א – דין ביגות, והמלה 'א-שאם' וזה שמת הערבי של ארץ – ישראל וסוריה בימי הביניים. האמיר ביגות זה נזכר בספרות הערבית, ומסופר עליו שבתמונה בסוריה למשנה למלך המלוכני, בשנת 1407, ואחרי זמן קצר נאסר והוצא להורג. אפשר להניח שתאריך הכתובת במאגר המים היה שנת 811 לספירת המוסלמים, והיא שנת 1408 לספירת הנוצרים.

     נבי צאלח הוא שמו הערבי של קבר חדר קטן בפינת החצר. הקבר היה מפורסם בחיי המוסלמים בארץ ופה נערכה חגיגה עממית גדולה. בקיר הצפוני המקיף את חצר המסגד, בצד קבר א-נבי צאלח והמגדל, קבועה כתובת ערבית האומרת: בשם אללה הרחמן הרחום. ציווה לבנות את המסגד המבורך הזה איאס בן עבדאללה, מן גדודו של האמיר עלם א-דין קיצר. ורחם כל מי שירחם עליו. בשנת 586 (לספירת המוסלמים, והיא שנת 1192 לספירת הנוצרים). לפי הסברה לכתובת זו אין כל שייכות למסגד הלבן, אלא הובאה מחורבה מסגד אהר בעיר, שאין לדעת עכשיו מהותו ונתקעה למשמרת בקיר.

    הכתובת בכניסה אל קבר נבי צלאח

    כנראה אין כל זכר לאותו איאס בן עבדאללה שהיה קצין נמוך. אולם יש זכר למפקד הגדול עלם א-דין קיצר בספרות הערבית. היה בשרות צאלח א-דין שנצח את הצלבנים בגליל וכבש מהם את ירושלים וכל יהודה, בשנת 1187. עלם א-דין היה מושל אשקלון, בקירוב בשנת 1191, ונזכר לפרקים בפרשת המלחמות בין המוסלמים והצלבנים, וכן, בקרב נגד ריכרד לאב – הארי האנגלי, שהתחולל בסביבות אשקלון ויפו. הוא נתמנה למושל מחוזות בדרום יהודה ובשנת 1199 נמסרה לו גם ירושלים. הראשון מספר על בניין מסגד ברמלה הוא ההיסטוריון הערבי בלאד'רי, בשנת 869. אולם אינו מזכיר את מקומו וקשה לדעת אם הוא רומז אל המסגד הלבן. כמאה שנה אחריו מזכיר הגיאוגרף הירושלמי אלמוקדסי, בשנת 985, את השם המסגד הלבן. הוא מייחס את בנית מגדלו לחליף הישאם, אף הוא בן למשפחת בית אומיה. הוא מספר על המסגד הנמצא בשוק בשוק והוא יותר יפה ומעודן מאותו הבנוי בדמשק ומוסיף על מסגד רמלה, "בכל האיסלם לא נמצא 'מיחראב' (השקע בקיר בדרומי) יותר יפה מאותו הנמצא פה והבימה הניצבת בו נהדרת ביותר... ויש לו צריח יפה, נבנה ע"י הישאם בן עבד אלמלך. שמעתי מדודי שסיפר: ברצות חליף זה לבנות את הצריח, נודע לו שלנוצרים ישנם עמודי שייש חבויים בחולות, אשר התכוננו להשתמש בהם לבניין כנסייה בליעה. הישאם דרש מהנוצרים שיראו לו את מקום העמודים, והם היו עבים, גבוהים ויפים. המסגד מכוסה שייש והחצר מכוסה אבנים אחרות, מרוצפות בזהירות רבה. הדלתות של הבניין העיקרי עשויות עצי ברושים וארזים והן חטובות מבפנים ומרהיבות עין".

    היסטוריון ערבי אחר מספר, שבעקבות הרעש שפקד את רמלה בשנת 1033, הפך מסגדה הגדול למעיין מפולת. אולי רמז הוא למסגד הלבן הנזכר. כן מסופר שבימיו של צאלח א-הין, מנצח הצלבנים, שוקם המסגד ב-1190, ותוקן בדורות הבאים. (פאלסטין קאספלוריישן פאנד) בשנת 1874. המשלחת גם התקינה תוכנית של החצר ופירוט בניניה. אולם בה מובאים בטעות ארבעה מאגרים תת-קרקעיים שווים בניהם, וזה אינו מתאים למציאות.בשנת 1949 נחקרה חצר המסגד ושרידיה השונים ע"י ד"ר יעקב קפלן, מטעם אגף העתיקות ומשרד הדתות. הוא גם התקין תוכנית חדשה של חצר המקדש. כן הוכנו תוכניות של המגדל המרובע בחלקיו השונים.

    המסגד הגדול:

    המסגד הגדול ברמלה, הבנוי בשטח העיר העתיקה, ניכר בצריחו המעוגל, הבולט על פני הסביבה. במקורו זהו מבנה צלבני נהדר, כנסיה מהמאה ה12, בתקופת הזוהר של שלטון הצלבנים, דוגמא נהדרת של האדריכלות הנוצרית בימי-הביניים. עם כיבושה של רמלה בידי המוסלמים, בקירוב בשנת 1260, הם הפכוהו למסגד תפילה להם, כמו שקרה לכנסיה הנוצרית בלוד הסמוכה ובמקומות אחרים בארץ. זה היה בית התפילה הגדול והחשוב ביותר למוסלמי רמלה ומכאן שמו הערבי: א-ג'מע אלכביר – המסגד הגדול.
    המוסלמים לא שינו הרבה במבנה הצלבני אלא הוסיפו בתוכו את 'המחריאב', שקע בקיר הדרומי שאליו פונה המוסלמי בשעת תפילתו בכיוון אל הערים  הקדושות באיסלם. כן הוסיפו עליו, אולי במקום מגדל פעמונים נושא צלב, את הצריח התמיר של ימינו לצרכי חזניהם הקוראים ממנו את אחיהם לתפילה.
    הפתח אל הבניין הוא טיפוסי צלבני ומעל משקופו העשוי שייש נוסף סמל של הסולטנים התורכים ונעשה בימי שלטונם בארץ. פתח אחר, כיום סתום, נמצא בקירו הימני וכמעט אל מולו, בקיר השמאלי נמצא פתח אחר. אולם התפילה הוא ארוך, ובו ניצבים שני טורי עמודים ועליהם בנויה התיקרה.       

    תוכנית המסגד הגדול ברמלה:

    הותקנה בידי החוקר הצרפתי קמיל אנלארט, בשנת 1922, אולם ארוך ובו שני טורי עמודים, המחלקים אותו לשלושה חלקים. הכניסה הראשית פונה מערבה. בקירו השמאלי פתח אחד, המוביל אל חצר קטנה. בקירו הימני פתח אחר, בימינו סתום. משמאל לכניסה הראשית בנוי המגדל המעוגל ומדרגות לוליניות עולות בו. מעל הכניסה אל מדרגות המגדל, מעל גג האולם, תקועה אבן חטובה יפה.

    המסגד הגדול של רמלה

    ציורים חקוקים במשקוף שייש, במסגד גדול ברמלה.לפי קלרמון – גאנו בשנת 1873.
    המשקוף נמצא מעל גג אולם התפילה, בכניסה אל המדרגות המובילות אל מרומי הצריח. באמצע נראה גביע מקושט וממנו יוצאות דליות גפן עם אשכולות ענבים, ושריגים, המהוות בכל צד עיגול ובו חטובה חיה הפונה אל הגביע הזה. משאל קטע מגומחה מעוגלת שהייתה חצובה בשייש. נראה ששייש זה הוא רק קטע ממשקוף ארוך (כ-2.6 מ') ששימש לבניין אחר.
    ציור חטוב בצד הפנימי של המשקוף בו שלושה עיגולים מקושטים. בעיגול מימין ושמאל מובא ציור של ציפור דומה, אולי חסידה או בת-יענה. כנראה בעיגול המרכזי היה חטוב ציור אחר שנהרס ולא נשאר כל שריד ממנו. אולי היה חקוק בו צלב והמוסלמים השחיתו אותו כליל.

    המסגד הגדול

    הצרפתי דא-ווג, חוקר נודע של הכנסיות הצלבניות בישראל, בבואו אל מסגד רמלה בקירוב ב-1853, לא יכול היה להיכנס בתוכו, כי המוסלמים התנגדו לו מתוך קנאתם הדתית ושנאתם לנוצרים. מקץ עשרים שנה, שיחקה השעה לחוקר צרפתי אחר קלרמון-גאנו והוא יכול היה, בשנת 1873, לבדוק את הבניין, לגלות ציוריים מעניינים מעל הפתח אל הצריח ולהכין רישומים מהם. בשנת 1922 בדק החוקר הצרפתי קמיל אנלארט את בניין המסגד ברמלה ובספרו על בנייני הצלבנים, הוא מפרסם את תוכניתו, חתך לרוחבו ושירטוטים אחרים ממנו .