מסורת-שמואל-הנביא-ברמלה

 
היסטוריה ומאמרים

  • רמלה נוסדה מטעמים חילוניים מובהקים אולם לחכמיה חשוב היה להקנות לה מעמד דתי. כבר בדורות הראשונים לקיומה ניסו לקשור את העיר לקוראן, לנביא עצמו, לבני משפחתו, לרעיו ולראשוני תומכיו.

    מסורות קודש אודות רמלה

     זמן קצר לאחר ייסודה כבר טען אחד מן הקדומים בין פרשני הקראאן, ת'אבת בן מזאחם, המכונה אל צ'חאכ(מת 105 / 724), שרמלה היא העיר אליה התכוון אללה, כאשר ציווה על בני ישראל להיכנס אליה בנמיכות רוח.  125  

    בפרשנות המקרא נקשרה רמלה לפסוק קראאני נוסף: "וניתן לבן מרים ולאמו אות ונביאם (למקלט) אל רמה אשר בה בטחון ומעיין {וג'עלנא אבן מרים ואֻמֻהֻ איה ואוינהֻמא אלא רבוה ד'את קראר ומעין}".  126  שלוש ערים התחרו על זיהוין כרמה הנזכרת בקראאן: ירושלים דמשק ורמלה.

    רבים מבין הפרשנים העדיפו את זיהויה של רמלה כרמה. לזיהוי זה מקור נוצרי ברור. הנוסע המכונה "האנונימי מפיאקנזה" שביקר בארץ ב-570 לערך, זיהה את רמה המקראית עם המקום בו ישבה הבתולה לנוח בבורחה עם תינוקה למצרים והאל הקר לה מעיין מים ש"מתיקותם לא תתואר". לדבריו היה אתר זה במיל השלישי בדרך מירושלים לבית לחם "בגבול המקום הנקרא רמה".  127 באתר זה עמדה הכנסייה המכונה "קתיסמה" כלומר מקום ישיבת הבתולה.128 מן הדמיון ניתן להסיק שהמסורת הקראאנית, יסודה בזו הנוצרית.
    רמלה זוהתה עם רמה, ככל הנראה לראשונה בידי נוצרים, שסברו ש"רמה" ו"הרמתיים-צופים", שתי ערים הקשורות לנביא שמואל, אחת הן. מדברי אב הכנסייה אבסביוס: "הרמתיים-צופים (Σειφά  Αρμαθέμ), עיר אלקנה ושמואל הסמוכה ללוד(λήσίν Διοσπολεω), משם בא יוסף הרמתי",129 הסיקו שמדובר ברמלה. המוסלמים ברמלה הלכו בעקבות הנוצרים ואחריהם חדרה דעה זו לפרשנות הקראאן.130

    בפירוש נפוץ, תפסיר אל ג'לאלין, נאמר: "אל רבוה (הרמה) – מקום מוגבה והוא ירושלים או דמשק או פלסטין.131 {מכאן מרתפע והו בית אל מקדס או דמשק או פלסטין}".132 אחד ממחבריו ג'לאל אל דין אל סיוטי, מביא בפרוש אחר שלו, המבוסס על קובצי חדית', שרשרת מוסרים המגיעה עד מרה אל בהזי, מרעי הנביא, שאמר: "שמעתי את שליח אללה – תפילה אללה עליו וברכתו – אומר: רמלה היא הרמה".133 אל סיוטי מצטט גם שרשרת מוסרים (אסנאד) אחרת המצטטת דברי אחד מרעי הנביא המוסמכים ביותר, אבו הרירה, שאמר: "היא רמלה אשר בפלסטין".134

    פרשן קראאן מפורסם אחר, אל קרטבי, מפרש את הפסוק כך:"הרמה – מקום מוגבה מעל פני הארץ... והחפץ (כלומר: בה רצה האל) והיא הינה, כדברו של אבו הרירה: פלסטין, הידועה גם כרמלה".135 את הטענה שרמלה היא הרמה ניסו להוכיח באמצעות חדית', שמקורו באל טבראני ושרשרת המוסרים שלו נמשכת עד אל אקרע בן שפי אל עכי, מרעי הנביא שאמר:" נכנס אלי הנביא, תפילת אללה עליו וברכתו, בעודי חולה, ואמרתי: 'חוששני שאמות במחלתי'. (והוא) אמר: לא כן. אתה תישאר בחיים ותהגר מכאן לארץ סוריה ותמות ותקבר ברמה אשר בפלסטין". אל סיוטי, המביא מסורת זו, מוסיף: " ומת (אל עכי) בימי ח'ליפותו של עמר... ונקבר ברמלה".136

    פרשן הקראאן וההסטוריון, אבן כת'יר, מפרש את הפסוק הנזכר כך: "אמר (הנביא): היא רמלה אשר בפלסטין";137 גם הוא מזכיר "אדם", שאינו מפרש בשמו, שנתבשר על ידי הנביא שימות ברמה ומת ברמלה.138חדית'ים נוספים מפי הנביא ומפי רעיו, המדגישים שהרמה היא רמלה, מובאים בידי אבן שדאד139 ומג'יר אל דין.140

    קרוב לודאי שמוסלמים החלו לקשר בין הרמה לבין רמלה עוד בימי שלטון האמיים. בכתב נזכרת מסורת זו לראשונה אצל אל פסוי (מת 276 / 890): "ספרו לנו אבו יחיא זכריא בן נאפע אל ארסופי ומחמד בן עבד אל עזיז אל רמלי141 מפי עבאד בן עבאד אבו עתבה מפי אבו זרעה מפי ועלה... שאמר: סיפר לי מרה אל בהזי (מרעי הנביא)... ששמע את שליח אללה – תפילת אללה עליו וברכתו – שאמר: "היא רמלה".142

    ארבעת המוסרים הראשונים הם אישים רמלאים מוכרים היטב. אבו זרעה היה מראשוני המלומדים ברמלה – הלא הוא יחיא בן אבו עמרו אל סיבאני שנזכר לעיל, פקיה ומוסר חדית' מן החשובים, שגר ופעל ברמלה בסוף ימי השושלת האמיית ובראשית שלטון העבאסים.143 האסנאד (רשימת המוסרים) הנזכר אצל פסוי נראה מהימן למדי ונראה על כן שאבו זרעה הוא מקור החדית' – גם  אם ייחסו כמובן לנביא עצמו. אבו זרעה נחשב מוסר חדית'ים מהימן ביותר. הוא נפטר לעולמו ב-148 / 765, ומכאן שהנסיונות לקדש את  רמלה וסביבתה, שנותיהם כמעט כשנות העיר עצמה.

    לרמלה יוחסו חדית'ים נוספים. בחדית' העלייה לשמים {אל מעראג'} סופר שהמלאך גבריאל הראה למחמד שני גנים ירוקים וכאשר הנביא מהם נענה שאלה הם דמשק ופלסטין – כלומר רמלה.144

    כדי לחזק את הטענה שרמלה הייתה קיימת כבר בימי הנביא, ניסו להקדים את ראשיתה לזמן התנ"ך: "והיתה מושב מלך לדוד ושלמה ורחבעם בן שלמה";145 "והייתה בזמן הקדום, בימי ברית בני ישראל (עם האל) עיר עצומה {מדינה עט'ימה} שבניניה רחבים ומלך בה גלית (ג'אלות),146 אחד מגיבורי הכנענים בצד פלסטין, כפי שנמסר בסיפור על מלכנו, עליו השלום, דוד. ונמסר שאדוננו יונס (יונה הנביא) חנה ברמלה קודם שפנה לירושלים לעבוד את האל יתעלה".147

    רמה, עירם של שמואל ויוסף

     
    הכרוניקות של מסע הצלב הראשון הן המקורות המוקדמים ביותר הנמצאים בידינו בהם מזוהה רמלה עם רמה (Rama, Rames), עיר קבורתו של שמואל הנביא, (שמ"א, כ"ה,1; כ"ח,3) והרמתיים צופים (Arimathea) (שם, א',1) עיר הולדתו, שהיו בעיני הנוצרים עיר אחת. היא נחשבה לעיר ממנה באו יוסף הרמתי, האדם שהוריד את ישו מן הצלב,[1] ונקדימון (ניקודמוס), מי שקיבל את גופו של ישו ואסף את דמו לגביע הקדוש. גיבר מנוז'אן כתב: "הם הגיעו לרמלה (Ramathan) הידועה כמקום בו נולד שמואל הנביא". כך כתב כרוניקאי אחר של המסע, פולקו משארטר.[2] מכאן שמסורת זו היתה מוכרת לצלבנים, כאשר נכנסו לרמלה בקיץ 1099, וקדמה לבואם. קדמותם של המקורות מעלה את המחשבה שמא לפנינו מסורת קדומה יותר.[3]   

    זיהויה של רמלה עם הרמה נזכר בפרשנויות למסורת הקראאנית (סורה 23 פס' 50), אודות הרמה, {אל רבוה}. מסורת זו  נולדה כבר, כפי שראינו, במחצית הראשונה של המאה ה-ח'. נראה שהמוסלמים  למדו על הזיהוי מפי הנוצרים ואמצו אותו ואף טרחו לחבר אסנאד, המלמד שהנביא עצמו אמר זאת. מקורה של הפרשנות הזו בודאי אינו טופוגרפי. רמלה אינה בולטת די מעל פני השטח עד כדי שתצדיק את השם רבוה, כלומר מקום רם ונישא. במאה העשירית אף נקראה העיר, בחלק מן המטבעות שטבעו בה החמדאנים, "רמה".[4]

    כיצד נולד זיהוי זה? דומה שהראשונים שטענו לו הסתמכו על דברי אחד מאבות הכנסייה, אבסביוס, הכותב בחיבורו "אונומסטיקון": "הרמתיים צופים (Σειφά  Αρμαθέμ), עיר אלקנה ושמואל הסמוכה ללוד(λήσίν Διοσπολεω). משם בא יוסף הרמתי".[5] בתרגום הלטיני של הרונימוס נכתב: ”Armathem Sophim... juxta Diospolim”.
    גם יהודים זיהו כנראה את רמלה עם עירו של שמואל. בקולופון שמצא אברהם פירקוביץ על ספר תורה קראי, נאמר: "זה ספר התורה הקדמון... מצא אותו כג"ק עזריקם הסופר בבית הכנסת של שמואל הנביאע"ה, אשר היה ביד אחינו בני מקרא... והקדיש אותה לקהל רמלה בני מקרא, ביום שני לשבוע, ראשון לראש חדשים, ד' אלפים תשע"ג לבריאה (1013)".[6] גם בנימין מטודלה אומר: "ורמלה, היא הרמה".[7]יתכן שרמז נוסף לזיהויה של רמלה עם הרמה יש בסיפור על חלום שהציל את יהודי רמלה ובו נראו  בבית הקברות של העיר משה אהרון ושמואל הנביא.[8]

    מסורת זיהוי רמלה עם הרמה-רמתיים צופים מקובלת הן על הקתולים והן על האורתודוכסים.

    נוסע רוסי שביקר בעיר בראשית המאה ה-ט"ו, כתב: "הגענו לעיר רמה, עליה נאמר באוונגליון:
    'קול ברמה נשמע'. משם נסענו ללוד".[9] מארחיו היו האורתודוכסים ויש לשער שהמסורת שהביא צוטטה מפיהם. דמותו של יוסף הרמתי מופיעה באיקונוסטזיס של הכנסייה היוונית הנוכחית. לפי הכומר עד המאה ה-י"ז היא הוקדשה ליוסף הרמתי ורק אז אמצו את גיאורגיוס בתור הפטרון שלה, זאת כדי למנוע פגיעות של המוסלמים המעריצים גם הם דמות זו.[10] ניתן לשער שאם מחזיקים האורתודוכסים במסורת זו, הרי ששורשיה קדומים יחסית.
     
    125  קראאן, סורה 7, פס' 160: "וזכרו כאשר אמרנו (לבני ישראל): הכנסו אל העיר הזאת {ואד'כרו אד'  קלנא: אדח'לו הד'ה אל קריה}". תפסיר אל צ'חאכ, 154: "היא רמלה ו(ג'נד) אל ארדן ופלסטין ותדמור".   מרבית הפרשנים מזהים את "העיר" עם ירושלים או עם יריחו.
     
    126  (סורה 23 – סורת המאמינים – פס' 50)התרגום שלי – ש. גת. ריבלין, תשמ"ז, 359, מתרגם: "ונשת את      בן מרים ואת אמו אות ונפלטם אל רמה, מקום נכון ומעיין". בן שמש, 1978, 206, מתרגם: "ולבן מרים      ולאמו הענקנו ריבונות (?) וקבענום כמופת בסתר עליון על מי מנוחות". קשה לקבל תרגום זה.
     
    127   מסע אנטונינוס, סעיף 28, לימור תשנ"ח, 236. תודתי נתונה לד"ר אסתי דבורז'צקי שהסבה את       תשומת לבי לדמיון בין מסורת זו לנאמר בפסוק. ראה בנושא בפרק העוסק בבני החסות בעיר.
     
    128   מסורת מנוחת מרים מדרום לירושלים ומציאת המקלט שם נזכרת לראשונה בפרוטו אוונגליון של יעקב, טקסט אפוקריפי מן המאה השנייה:  "(יוסף) הניח אוכף על אתון והושיב אותה (את הבתולה)  עליה... הם עצרו סמוך (לבית לחם) במרחק שלושה מילין...בהגיעם למחצית הדרך אמרה לו מרים:   עזור לי לרדת מן האתון כי זה אשר בקרבי רוצה לצאת". הוא עזר לה לרדת  מהאתון שאל: היכן אוכל  לתת מקלט לצניעותך? ריק המקום. הוא מצא מערה ושם הניחה". במאה החמישית הוקמה במקום כנסייה ע"י אישה בשם איקליה והמקום היה לאתר עלייה לרגל הנזכר בכתבי נוסעים מן המאה הו'. ראה על כך: אליאטה, 1998 ושם סיכום המקורות. מקור הזיהוי של אתר זה עם העיר המקראית רמה הוא תולדה של שיבוש נוצרי (הבשורה על פי מתי, פס' 16 – 18): הסיפור על בריחת המשפחה הקדושה למצרים ורצח התינוקות בבית לחם שהגשים, לפי תפיסה זו, את נבואת ירמיהו: "קול ברמה  נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו". (ירמיהו, ל"א, 15.)  תודתי נתונה ליסכה הרני שסייעה בידי לאתר מקורות אלה.
     
    129   אבסביוס, 16.
     
    130   על זיהויה של רמלה עם עירם של שמואל ויוסף הרמתי, ראה דיון נרחב בפרק העוסק בבני החסות.
     
    131  פלסטין, אצל פרשן זה ובמקורות הבאים שיצוטטו, היא העיר רמלה ולא החבל שהיא היתה בירתו.
     
    132  תפסיר אל ג'לאלין, 456.
     
    133  אל סיוטי, מנשור, 101.
     
    134  שם, שם.
     
    135  אל קרטבי, אג'מאע, 85.
     
    136  אל סיוטי, מנשור, 102.
     
    137  אבן כת'יר, עט'ימי, 239.
     
    138  שם, שם.  אבן כת’יר מסתייג ממסורת זו: "זהו חדית' מוזר מאד". תודתי נתונה למנחה העבודה, ד"ר
         יוסף דרורי וליצחק (איני) עבאדי שסייעו בידי באיתור פרושים אלה והבנתם המדויקת.
     
    139   אבן שדאד, 181.
     
    140  מג'יר אל דין, II, 66. הוא מצטט שם גם מוסרים האומרים שהרמה היא ירושלים.
     
    141  אבו יחיא זכריא בן נאפע אל ארסופי ומחמד בן עבד אל עזיז אל רמלי היו מלומדים מוכרים היטב
         שחיו ברמלה באמצע המאה ה-ט'.
     
    142  אל פסוי, V, 298. זו כמובן אותה מסורת המצוטטת אצל אל סיוטי שהובאה לעיל.
     
    143  בסתי, 180, משבח את בקיאותו, חריפותו ומהימנותו.
    144  מג'יר אל דין, II, 67.
     
    145   יאקות, מעג’ם, III, 69
     
    146  במסורת זו ניכרת השפעה ברורה של המסורת היהודית, שזיהתה את רמלה עם גת פלשתים.
         על כך להלן, בפרק העוסק בתקופה הממלוכית. 
     
    147 מג'יר אל דין, II, 68.
     
    [1]  הדברים נאמרו במפורש בידי פרטלוס, 205: "ארבעה מילין מדיוספוליס (לוד) ארימתאה, שהיא רמתיים
       צופים, עירם של אלקנה ושמואל והיא המקום הנזכר בבשורה כעירו של יוסף (הרמתי) והוא קבור שם.
       הצבת באמצעותה הוריד יוסף את ישוע מן הצלב נלקחה (משם) לאחרונה בידי הבישוף של בית לחם".
       דברי פרטלוס הם חזרה על דברי אבסביוס באונומסטיקון. ראה להלן.
     
    [2]   גיבר מנוז'אן, 26– 7:25; פולקו משארטר – 15:12 (אנגלית: I, 115). גם הנוסע היהודי בן הזמן, בנימין
         מטודלה, סבר שזה היה מקום קבורתו של שמואל.
     
    [3]    שרון, 1986 (א), 114 משער שהנוצרים בעיר היו הראשונים לזהות את רמלה עם הרמה, וכי הזיהוי
          נולד זמן לא רב אחרי ייסודה. הוא לא הציג ראיות כלשהן להנחתו.
     
    [4]  שמא, 1980, 81.
     
    [5]   אבסביוס, 16. ראה לעיל דבריו של הנוסע מן התקופה הצלבנית, פרטלוס.
     
    [6]  סגל, תרצ"ג, ט"ו, הע' 3, סבור שתעודה זו מזוייפת משום "שכבר הוכר שרמלה אינה הרמה, מקום מושב
        שמואל הנביא". סגל מתעלם מן העובדה שמסורת הרמה היא מסורת דתית ואינה נזקקת להוכחות
        "מדעיות".
     
    [7]  בנימין מטודלה, כ"ח. דיון במסורת זו – ראה להלן, בפרק העוסק בתקופה הצלבנית.
     
    [8]   ראה בפרק העוסק ביהודי העיר.
     
    [9]    זוסימה, 105.
     
    [10]    יתכן שבתקופה הצלבנית עמד כאן מנזר שהוקדש ליוסף הרמתי ולנביא חבקוק. ראה על כך בפרק
          העוסק בתקופה זו.