סיור-בעקבות-רמלה-הבריטית

 
​​  חדשות ועדכוני תיירות

  • בין השנים 1917 ל-1948, שלטון הבריטים בארץ ישראל, זכתה רמלה לעדנה ושפע מבנים ומוסדות נבנו בה. בית הקברות הבריטי ברמלה, אחד מחמישה בארצינו, הנו הגדול מבינהם. מי קבור שם ולמה?

    האם בבסיס פיקוד העורף נמצא האנגר המטוסים הגדול במזרח התיכון מתקופת המנדט? 

    האם ידעתם שמשטרת רמלה כיום הנה מבנה בריטי קלאסי - מצודת טיגארט ובה מוזיאון קטנטן הפתוח לביקור?

    מה זה בנצ'מרק והיכן ישנם ברמלה? היכן נמצאת תיבת דואר בריטית אותנטית עם שמו של המלך ג'ורג' החמישי המוכר מהסרט נאום המלך? האם גם הנשיא על שם חיים וויצמן הנו גן בריטי?


    נבקר בשרידי מפקדת חסן סאלמה, מבנה בריטי שהוסב למפקדתו של מפקד הכוחות הערבים באזור רמלה ונשמע על פעות הפיצוץ של המבנה ונסיים במוזיאון רמלה שהיה מבנה העירייה הבריטי המרכזי.
     
    לפרטים נוספים על הסיור והזמנת הסיור (לקבוצות בלבד) - 08-9292650
     

    כאשר הבריטים מגיעים לארץ ישראל, הם מוצאים בה את האימפריה העות'מאנית חרבה וחלשה מאוד מפוררת ומפורקת בשל שיטות ניהול ורישום מאוד מיושנות ולא מדויקות, מה שהביא במהלך המאה ה-19 גם להתגברות העניין של האימפריות האירופיות במתרחש בארץ ישראל, ולניסיונותיהם להגביר את השפעתן באזור.

    ואכן ב-9 בדצמבר 1917 נכנע השלטון העות'מאני בירושלים בפני הבריטים, ויומיים לאחר מכן, ב-11 בדצמבר, אישר את הכניעה הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי. לאחר ארבע מאות שנות שלטון עות'מאני, החלה תקופה קצרה של שלטון צבאי בריטי בארץ ישראל.

    לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה הוקם חבר הלאומים. חבר הלאומים העביר החלטה כי אומות שעדיין אינן מסוגלות לשלטון עצמי, תישלטנה בידי אומות מפותחות יותר, עד שניתן יהיה בתהליך הדרגתי להעביר את השלטון לידי המקומיים.

    תקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל היא התקופה בין קיץ 1917, ועד לסיומו בחצות הלילה שבין ה-14 וה-15 במאי 1948, שאז נכנס הצבא הבריטי לארץ ישראל.

    שטח המנדט כלל את ארץ ישראל המערבית כמו גם את עבר הירדן המזרחי, וכוונתו המוצהרת הייתה, להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, ברוח הצהרת בלפור ועל פי הנאמר בכתב המנדט.‏ למטרה זו עודד כתב המנדט עלייה של יהודים והקצאת קרקעות מדינה להתיישבותם.‏

    במהלך תקופת המנדט הבריטי נבנתה למעשה דמותה של ארץ ישראל המודרנית - תיחום גבולות הארץ שנעשה כחלק מעיצוב הגבולות המדיניים במזרח התיכון לאחר מלחמת העולם הראשונה, הפך את המושג "ארץ ישראל" ממושג היסטורי בעל משמעות גיאוגרפית מטושטשת לישות מדינית מנהלית ממשית. כמו כן שיקם שלטון המנדט את התשתיות אשר ניזוקו קשות במהלך המלחמה, הוביל תהליכי מודרניזציה ודמוקרטיזציה וקבע את דמותו של המשטר, מערכת המנהל ומערכת החוקים של הארץ המתהווה. 

    לאחר הכיבוש נמצאה ארץ ישראל תחת שלטון צבאי בריטי. הממשל הצבאי התבסס מיד לאחר כיבושן של יפו וירושלים וייצוב קו החזית הזמני לאורך נחל הירקון. המדיניות שנקט בה הממשל הצבאי הייתה שיקום התשתית הפיסית של הארץ לתועלת הצבא והמנהל והכשרתה לקראת כינון שלטון אזרחי. במהלך המלחמה סבלה אוכלוסיית א"י מרעב, מחלות ואבטלה המונית. הממשל הצבאי הבריטי ייבא מוצרי מזון בסיסיים וחילקם לאוכלוסייה.

    אלפי תושבים הועסקו תמורת שכר בעבודות ציבוריות שונות: סלילת כבישים, שיפוץ מסילות ברזל וכו'. כמו כן פעל הממשל לשיקום הסחר הפנימי, לקביעת תקנות למסחר הוגן, לייעורם מחדש של אזורים נרחבים ולהגנה על החורש הטבעי הקיים. כמו כן נעשו פעולות שונות למלחמה במחלת המלריה באמצעות ייבוש ביצות והקמת תחנות לבריאות האוכלוסייה. 


    ב-1920 הוחלט להעביר את השליטה בא"י לידי ממשל אזרחי ובהתאם לכך התמנה סר הרברט סמואל לנציב העליון הבריטי בארץ. במהלך תקופת המנדט שימשו בתפקיד ראש המינהל המנדטורי - הנציב העליון שבעה אישים. לכל אחד מהם היה יחס שונה לציונות ולסכסוך היהודי - ערבי בארץ.

    רוב הנציבים העליונים גילו גישה עוינת כלפי העלייה וההתיישבות הציוניות, או לפחות העדיפו את האינטרס השלטוני הבריטי. השיא של התנכרות הממשל הבריטי לציונות ולתנועת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל היה בספר הלבן של 1939 שהטיל הגבלות חמורות על העלייה היהודית לארץ ועל רכישת קרקעות על ידי יהודים, ונאכף בחוזקה בזמן השואה שהתחוללה באירופה.


    שלוש מתוך חמש העליות היהודיות - ציוניות לארץ ישראל, היו בתקופת המנדט, החל בעלייה השלישית וכלה בעלייה החמישית. במהלך עלייות אלה גדל מספר היהודים בארץ מעשרות אלפים אחדים בראשית תקופת המנדט לכ-600,000 איש עם סיום המנדט. מה שהביא לכך שבארץ נוצרה ישות יהודית טרום-מדינית שקיבלה את הכינוי "היישוב". הארץ יושבה בהדרגה וחל בה פיתוח עצום, נוסדו ערים, מושבים וקיבוצים, נבנתה תעשייה, הוקמו מוסדות חינוך והשכלה, לרבות השכלה גבוהה ועיתונות עברית רבת תפוצה. ליישוב היו ארגונים ומערכת מוסדות מסודרת, שהחשובה ביניהן היו הנהלת הסוכנות היהודית, שהייתה ממשלה בדרך, וההסתדרות הכללית שהייתה כלי ארגוני ופוליטי רב עוצמה.

    במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה ארץ ישראל שתחת שלטון המנדט הבריטי, כמקום לשהייה ולהתארגנות של מאות אלפי חיילים של הצבא הבריטי ושל כוחות הצבא של האימפריה הבריטית. בארגון וציוד של הבריטים הוקם הפלמ"ח.

    לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, כשנתברר כי בריטניה לא תקיים הבטחותיה להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל ונמשכה סגירת שערי הארץ לעליית שארית הפליטה מן השואה. התחולל המאבק של ההגנה וארגוני המחתרת אצ"ל ולח"י נגד השלטון הבריטי והוגברה תנועת ההעפלה, עד שהאירועים הובילו להקמתה בשנת 1946 של ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל שהמליצה על סיום המנדט הבריטי ועל חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות יהודית וערבית. העניין הובא להכרעת האומות בפני העצרת הכללית של ארגון האומות המאוחדות. ב-29 בנובמבר 1947 אישרה עצרת האו"ם את תוכנית החלוקה. למחרת החל השלב הראשון של מלחמת העצמאות.

    כאשר הבריטים מגיעים לרמלה כבר בשנת 1922 הם בונים בעיר רחובות, בתי מידות בבנייה איכותית, מערכת מים, דרכים, מבני ציבור, גנים ציבוריים וכו...

    רמלה צמחה מאוד בשל היותה חלק מהדרך שהובילה מיפו לירושלים ולכן נבנו בה בתים בארכיטקטורה מאוד מיוחדת על ידי משפחות עמידות רמלאיות וחלקן משפחות שהגיעו מיפו כי הרגישו שחשוב להגיע לכאן.  

    בנוסף, הם בונים בה את בניין המשטרה ואת הקומה הראשונה של בניין העיירה (המוזיאון של היום) והמרפסת בחזית, וכשהתפתח הצורך במבנה ציבור נוסף דואר למשל, הם מקבלים אישור לבנות את הקומה השנייה עם גרם מדרגות שמטפס למעלה מבחוץ. על גבי המדרגות יש חותמת של המפעל שייצר את הפריטים הארכיטקטוניים של כל מיני בניינים. 
    ויילן – בעל מפעל שהחתים את כל הפרטים שלו על הפריטים בגלל תחרות שהחלה באותם הימים.

    גן הנשיא -  האדריכלות של הגן היא בריטית קלאסית, בצורת צלב דגם שאותו ניתן לראות בכל אחד מהגנים בלונדון.

    בתחילת שנות החמישים, הסוחרים בשוק החלו להשתלט על חלקים מהגן ולכן הם החלו להתקדם עד רחוב הרצל וגם על חלק מהחנייה של השוק. במרכז הגן הייתה במה שעלייה נערכו כל מיני אירועים שתושבי רמלה זוכרים עד היום, המבנה נהרס בשיפוץ שנעשה על ידי קק"ל.

    במרץ 1947 – הבריטים מתארגנים ליציאה, מתחילה התקפלות הדרגתית ואת הבניין ששימש לביה"ס לקצינים "חסן סלאמה" הם מוסרים לידי הערבים.

    רמלה ולוד – היוו בעיה גדולה בדרך לירושלים, ולכן במאי 1948 היו ניסיונות כיבוש שהשתתפו בהם לוחמי האצל.

    "חסן סאלמה" – במתחם מפקדת חסן סאלמה בכניסה הצפונית אל העיר הגיעו כאן חיילים ששרתו מכל מיני מקומות, החיילים ששרתו כאן היו יוצאים בלילה לעיר והיו בוזזים את החנויות.

    ולכן ב- 17-18/5/1948 היה ניסיון של האצל לכבוש את רמלה, מתוך 800 חיילים שהיו להם הם מצליחים לגייס 700, ומצליחים להשתלט על המגדל הלבן ונסוגים, וכנ"ל גם ביום השני. בפעולה זו הם מאבדים 51 לוחמים שמונצחים באנדרטת האצל. הדבר החמור היה שהגופות נמצאו בשטח המון זמן ובקרב זה נעדרים עד היום שלושה לוחמים. וצהל קיבל משימה לאתר את הנעדרים הנ"ל.

    בשנות ה-50 אותרו גופות במאגרי המגדל, ולוחם אצל אחד החל בזיהוי החללים והיה קשה מאוד כי חלקם היו כרותי ראש.

    20/5- היה תהלוכה של 10 גופות כרותי ראש, מין מסע ניצחון. בשנת 2003 נעשו חפירות ארכיאולוגיות קצרות בבית הסוהר רמלה.ואורן שמואלי הארכיאולוג של רמלה נקרה לחפירה וכבר בגריפה הראשונה הועלו קסדות שאותן העבירו למוזיאון רמלה. כאן הן נשטפו ואחת מהן הועברה למרכז לזיהוי פלילי בירושלים, ואז נחשף כי הקסדות הללו הן בריטיות.
    יתכן כי הלוחמים של האצל לא היו מאורגנים מבחינה אפסנאית. וכל פעם שהם יצאו לפעולה הם אספו ציוד. אותם לוחמים שנפלו היו חבושי קסדה ו אף אחד לא אסף את הציוד אחרי שנפל גם לא אחרי תקופה ממושכת.

    יולי 1948 – במסגרת מבצע לרלר, נכבש כל האזור שממזרח לראש העין ועד הגבעות הראשונות בואכה לוד. נכבשה העיר רמלה וחלק מהכוח המשיך לכיוון לטרון והלאה. רמלה נכבשת כמעט ללא קרב, האצל המשיך לירות במרגמות מכיוון באר יעקב ולכן התושבים החלו לברוח מפחד או בעידוד גורמים צבאיים שהיו כאן.

    חלקם יצאו במשאיות לכיוון לטרון, חלקם הלכו רגלית לכיוון רמלה וחלקם עברו לירדן. ברמלה נשארו רק כ-40 משפחות של נוצרים ומשפחות מוסלמיות.

    יהודים ברמלה – היו תמיד במספרים כאלה ואחרים, כאשר החלה ההתיישבות ברחובות וגדרה ובמזכרת בתיה הייתה גם ברמלה התיישבות של כ-250 תושבים שגרו כאן באזור המוזיאון עד הרכבת ורובם עבדו ברכבת – התיישבות זו לא צלחה לאורך זמן.

    "בית הקברות הצבאי הבריטי ברמלה" - שוכן כשני קילומטרים צפונית לעיר רמלה, בו נערך כמידי שנה טקס ממלכתי. מועד הטקס יהיה תמיד יום ראשון הקרוב לסיום מלחמת העולם הראשונה. המלחמה שכונתה "המלחמה הגדולה". הסתיימה בתאריך 11/11/1917 בשעה 11:11  מלחמה שגבתה מחיר נורא שנהרגו בה למעלה מ-18.5 מיליון בני אדם, כמחציתם אזרחים. במלחמה השתתפו מדינות ההסכמה על כל מושבותיה.

    היות שבעולם העתיק היה קשה לשנע אנשים ממקום נופלם למקום הולדתם, התפתח העניין שהאדם נקבר היכן שנפל, לכן בריטניה דאגה לבניית בתי עלמין ליד שדות הקרב וקברה בהן הן את חלליה, הבריטים ובני חבר העמים הבריטי וכן חללי אויב שנמצאו במקום. עם הזמן במלחמת העולם השנייה נחקק חוק שממשלת בריטניה אחראית לקבורה של הנופלים, לכן נמצא במקום שקבורים חללי האימפריה הבריטית מימי מלחמת העולם הראשונה ועד סוף המנדט הבריטי בארץ ישראל ב-1948 כולל חללי מלחמת העולם השנייה.

    הבריטים קברו בבית הקברות הצבאי שלהם גם חללי אויב ושבויים שנפטרו תוך כדי השבי וגם חיילים מאומות בעלות הברית של האימפריה הבריטית בשתי מלחמות העולם. בבית הקברות קבורים בני אדם מ-57 לאומים שונים כולל כ-30 יהודים מזוהים, שנהרגו תוך כדי השירות למען בריטניה.


    בבית הקברות מונצח זכרם של 5,731 חללים : 5,352 - מצבות קבורה ו- 379 - מצבות זיכרון[1].

    חללי האימפריה הבריטית בארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה - 3,295 חללים מהם: בריטיים - 2,650 חללים ומחצי האי ההודי - 491. מבין חללי המלחמה 781 חללים הם חיילים אלמונים. בנוסף אליהם נקברו בבית הקברות עוד 467 שלא הוגדרו כחללי מלחמה. בבית הקברות הוקמו גם 351 מצבות לחיילים אלמונים. סך הכל הונצח זכרם של 3,646 חללים[2].

    במקום שלוש חלקות קבורה:

    חללי מלחמת העולם הראשונה - 3,295 חללים

    חללי מלחמת העולם השנייה - 1,166 חללים

    וחלקה נוספת - חללים שנהרגו בין שתי המלחמות, בעיקר במרד הערבי הגדול ובפעולות ארגוני תנועת המרי העברי, ועוד 424 חללים שלא הוגדרו כחללי מלחמה.
    חלקה של משטרת ארץ ישראל הבריטית, שכל ההרוגים הקבורים בה, נהרגו על ידי המחתרות היהודיות תוך כדי הנסיגה של הבריטים מארץ ישראל ב-1948, בהם שני הסרג'נטים קליפורד מרטין ומרווין פייס, שנתלו על ידי האצ"ל.

    קבוצת לוחמים יהודים שלחמו במלחמת העולם הראשונה, במסגרת הגדודים העבריים. קבוצה ידועה היא גדודי הפרדות. היא קבוצה יהודים שגורשו לחול ושם הם מקימים קבוצות לוחמים ישראלים במסגרת הצבא הבריטי.

    גדודי קלעי המלך 38 וגדודי המלך 39 – שתי הקבוצות הנ"ל הגיעו לארץ ישראל להילחם, הם יהודים שמוצאם קנדה ואוסטרליה, הם הצטרפו ללחימה של הצבא הבריטי על קוו העווג'ה. חלק מהגדודים נהרגו והובאו לקבורה כאן ברמלה.

    שני ראשי ממשלה ששרתו בגדודים העבריים היו, דוד בן גוריון ולוי אשכול, ובן צבי שהיה נשיא.

    בגדול רוב החיילים היהודים שנהרגו במלחמה נהרגו בעיקר מדיזנטריה וקדחת ולא מקרב, זאת משום שאלנבי לא היה נלהב לשתף בקרבות חיילים ממוצא יהודי.

    מבנה המצבה – על המצבה מופיע שמות החללים ויחידתם, דתם על ידי הסמל האופייני לכל דת. ראש המצבה משתנה לעיתים בין החללים הבריטים שמצבתם תהה עם קצה מעוגל, מצבה של חיילים עותמאנים עם קצה גלי, מצבה של חיילים גרמניים עם קצה מחודד ומצבות של חללים יהודיים נמצאו בקצה המערבי של בית הקברות  .  ובתחתית כל מצבה מקום לתוספת של בני משפחה.

    בבית קברות זה מצויים 379 מצבות זיכרון בניהם, "קבר אחים" – ובו אפר של לוחמים הודים, (כך מחייבת הדת שלהם שריפת הגופה לאחר המוות).
      
     מוזיאון רמלה - מבנה העירייה הבריטי
     מבנה העירייה הבריטי - מוזיאון רמלה
     
     משטרת רמלה - מצודה בריטית
     
     מפקדת חסן סלמה בכניסה לרמלה