סיפורה-של-רמלה,-העיר-שנדדה

 
היסטוריה ומאמרים

  • ד"ר שמעון גת, חוקר רמלה

    מדוע נוסדה העיר?

     המקורות מספרים שקודם לבנייתה, ישב המושל בלוד. לפי חלק מהם רצה סולימאן (או בגרסה אחרת מזכירו, נוצרי בשם אבן בטריכ), לרכוש חלקת אדמה בעיר כדי לבנות עליה את קריית השלטון.  החלקה היתה בבעלות הכומר של כנסיית גיאורגיוס הקדוש בעיר.

    כאשר הציע לו סולימאן הצעה "שאי אפשר לסרב לה" שימכור לו את חלקתו,  הערים עליו הכומר. הוא ביקש להביא שופט ועדים כדי לאשר את המכירה ובנוכחותם הקדיש את האדמה לכנסייה. הקדש כזה הוא בלתי הפיך וסולימאן איבד כל סיכוי להשיג את חלקת הקרקע. (ג'השיארי, 48; יאקות, 69 ,III; אבן פצ'ל אללה אל עמרי, 147 - 146).

    בזעמו רצה סולימאן להרוג את הכומר אולם יועץ זקן וחכם הציע להקים בסמוך עיר מתחרה ללוד ובכך לגרום לחורבנה.

    יש להתייחס למידע זה    בזהירות.  יתכן בהחלט שהמתח שהיה בין הכובשים המוסלמים לתושבים הנוצרים בלוד – כפי שבא לידי ביטוי בסיפור אטיולוגי זה – היה גורם חשוב בשיקולי המושל האומיי כאשר החליט על ייסוד עיר חדשה. לבטח לא היה זה גורם יחיד. ניתן להצביע על כמה סיבות אפשריות נוספות:  אביו של סולימאן,  עבד אל מלכ,  אולי גדול הח'ליפים של השושלת, היה הראשון לבנות מבנה מפואר עבור מטרה אסלאמית. הוא הקים את כיפת הסלע בירושלים וזכה לשם עולם.  אחיו של סולימאן,  אל וליד הראשון,  הרבה לבנות. בין מפעליו הרבים יש למנות את המסגד המפואר בדמשק ואת אל אקצא בירושלים.

    סולימאן התקנא בהם והחליט לייסד עיר.  ייסוד עיר חדשה על קרקע בתולה אפשר תכנון מוקדם של השטח,  הקצאת שטחים לתפקודים השונים ורווחים נאים מהשכרת נכסים למתיישבים החדשים. זאת ועוד.

    בני המשפחה האומיית    הרבו לייסד ערים חדשות שנבנו ליד מרכזים עירוניים הסטורים ותפסו את מקומן. כך למשל בנו ליד העיר כופה, המרכז הערבי הראשון בעיראק, את העיר ואסט שהפכה מאז למרכז המנהלי הפוליטי והכלכלי באזור וגרמה לשקיעתה של כופה. 

    באיראן הקימו הם את שיראז ליד העיר ההיסטורית אצטח'ר ובכך העבירו את מרכז הכובד לאתר החדש.  בבקעת הלבנון, ממש במקביל לייסודה של רמלה, בנה אחי סולימאן, הח'ליף אל וליד, עיר חדשה בשם עין אל ג'ר במקום עיר מרכזית בבקעה בשם ח'לקיס. ניתן להצביע על דוגמאות נוספות.

    רמלה כמרכז ממשל וכלילת יופי

    את רמלה יש לראות אם כן בהקשר כולל ולא רק בנסיבות הייחודיות לארץ-ישראל.  היא דמתה למרכזי ממשל אחרים שהקימו האומיים במקומם שמרכזים ותיקים ועל חשבונם. אולם רמלה היתה גדולה ומרשימה בהרבה ממרבית הערים החדשות האחרות. שטחה עלה ככל הנראה על 2000 דונם (מקדסי, 165). רחובותיה רחבים. שני רחובות מרכזיים, האחד שהלך מצפון לדרום ואחר שכיוונו מזרח – מערב חצו אותה בקווים ישרים, כדוגמת ערים רומיות.

    שווקים סואנים מלאו רחובות אלה (מג'יר אל דין, 68 ,II). סוחרים מארצות האסלאם פקדו את פונדקיה המשובחים,  רחצו במרחצאות המעולים שלה ונהנו ממטעמיה ופירותיה המגוונים שנמצאו בבתי האוכל שלה ובשווקיה (מקדסי,  165 – 164). השדות בעיר ובסביבותיה שפעו גידולים משובחים. תאניה ושמן הזית שלה זכו למוניטין משובחים (מקדסי,  181; נאצר ח'וסרו, 22) מספרד ועד הודו. מן הכותנה גדלה בשטחים הסמוכים לה ומן המשי שהופק  מזחלים שחיו על עצי התות שלה, ארגו בדים שיוצאו למרחקים. כלי החרס שנצרפו בבתי היוצר בה נפוצו בכל הארץ וכך גם כלי זכוכית וכלי מתכת.

     רואיה התפעלו מיופיה וממסגדה ש"אין נאה ממנו בכל האסלאם" (מקדסי, 164). בתיה המצופים שיש מגולף קסמו לנוסעים העוברים בה (נאצר ח'וסרו, 21). מערכת אספקת מים משוכללת שכללה אמה שהביאה אל העיר מים מאזור תל גזר, שורת מאגרים תת-קרקעיים לאצירתם וחלוקתם ובארות שנכרו באדמותיה,  הרוותה את צמאם של תושבי    רמלה.  המאגרים הללו הם כיום שריד יחיד לפארה של העיר שהקים סולימאן. דבר לא שרד מבתיה,  מסגדה המפואר ושווקיה הסואנים.


    מאגרי המים מתחת למסגד הלבן ברמלה. צילום: רון פלד

    הרס רמלה ברעידות אדמה

    רמלה, לאסונה, נבנתה באזור בעל רגישות טקטונית גבוהה. פעמים מספר נפגעה ברעשי אדמה קשים. בדצמבר 1033, פגע רעש עז בכל א"י. שליש עד מחצית מבתי העיר, כולל מסגדה, נפלו. חומתה התרסקה (אל אנטאכי, 439; נאצר ח'וסרו, 21). 

    מכה קשה מזאת  התרחשה כעבור 35 שנה. ב25 במאי 1068, פגע בה רעש נוסף. הפעם היה מוקד בעיר עצמה.  שלושה חדשים מאוחר יתר רשם ביומנו מלומד בגדאדי שהרעש "הרס את כל בתיה חוץ משניים ונספו 15,000 מאנשיה" (אל בנא, 239). רעש זה זיעזע את הניצולים.  הם נטשו את העיר החרבה. (אבן שדאד,  182;  אל דמשקי,  201;  מקריזי,  II,  .(277ארבע שנים מאוחר יותר הגיעו לארץ התורכמנים הסלג'וקים "ובאו אל רמלה והיא חרבה ואין בה איש ואין שערים לשווקיה (כלומר: חומותיה הרוסות) והביאו אליה פלאחים והעמידוה על תלה" (סבט אבן אל ג'וזי, 153).

    שיקום על ידי הסלג'וקים

    מה היה אותו מפעל שיקום שעשו הסלג'וקים? זאת אין המקור מפרט. אך ממצאי החפירות באתר וקטעי מקורות רומזים לנו את אשר אירע.  החפירות באתר מלמדות שבתקופה הצלבנית לא היה יישוב בשטח בו נוסדה רמלה. היישוב הצלבני שכן מדרום מזרח לו שם נבנתה הכנסייה הגדולה, הרחק מן האתר בו עמד פעם מסגד העיר המפואר. ב-1225 ירשום הסטוריון מוסלמי: "רמלה היא עיר ענקית בפלסטין והייתה בירתה עד אשר חרבה (וזה מצבה) כיום".(יאקות, 69 ,III).

    בתקופה הממלוכית נכתב: "וכיום לא נותר זכר לרמלה וכבר אבדו חומותיה ושווקיה הקדומים…  ולא נותר מהם לא שליש ולא רבע…  והמסגד הציבורי נמצא מחוץ לעיר*  וסביבו בית קברות". והמקור מוסיף שרמלה של זמנו רחוקה מן המסגד ומנותקת ממנו.( מג'יר אל דין, II,    .(69 – 68

    בחפירות שנערכו עד כה בשטחה של רמלה הקדומה נמצאו אלפי כלים אולם שרידי המבנים שנמצאו דלים ביותר. אבני המבנים – ובדרך כלל גם יסודותיהם – נעלמו כליל. נראה שיש לייחס זאת למפעל השיקום הסלג'וקי. שיקומה של עיר שחרבה  כליל ברעש אדמה באתרה המקורי קשה ביותר,  שכן יש קודם לכן לפנות אלפי טונות של הריסות.  משום כך,  כאשר מאפשרת זאת הטופוגרפיה, מעדיפים המשקמים לבחור אתר סמוך, פנוי מהריסות. אפשר בימים אלה ממש לראות זאת בתורכיה שם מקימים כיום מספר ערים שחרבו ב-1999. כולן מוקמות ליד האתר בו עמדו כאשר נפגעו.

    נראה על כן שהסלג'וקים, שהחליטו להעמיד את רמלה חרבה על תילה, עשו זאת לא במקום המלא הריסות כי אם לידו.  לא רק שלא הצטרכו לפנות את החורבות אלא שהן היו להם למחסן זמין לחומרי בנייה לבתים שבנו.  

     ליד העיר שחרבה צמחה לה עיר חדשה לגמרי בסוף המאה הי"א ושרידיה של רמלה המפוארת שיזם, תכנן ובנה סולימאן בן עבד אל מלכ הלכו ונעלמו עד שנגוזו כמעט לחלוטין. רמלה נדדה לאתר חדש. לא פעם אחת נוסדה העיר ביוזמת שלטון מוסלמי, אלא פעמיים.