רמלה, "היפה שבערים", בירת הארץ בתקופה המוסלמית הקדומה

גדעון אבני, רשות העתיקות

"רמלה מאחדת בין ניגודים של אחוזות נהדרות, ערים פורחות וכפרים יפים, ונמצאים בה כל הדברים הטובים".

"רמלה היפהפייה, בנייניה גזית מסותתת היטב, משכנותיה מרווחים, אין באסלאם נאה ממסגדה, שופעת פירות, המסחר בה פורח, ומקורות הקיום נוחים, יש בה אכסניות מרווחות ובתי מרחץ נאים. עיר בנויה לתלפיות, יש בה שיש בשפע ומרבית המבנים עשויים מחומר זה".

"נאת מראה, היפה שבערים, בסמטאות ובשווקים, מצוינת בלובן וזוהר, מרובת המסגדים והטוב, גבוהת הבניין, רחבת הרחובות, מה טוב למתבונן בה"
 
במילים נמלצות אלו תיארו נוסעים ומלומדים במאות הט'-הי"א לסה"נ, ובראשם המלומד הירושלמי אל-מוקדסי שחיבורו הגיאוגרפי המקיף מתאר את  כל ערי האסלאם החשובות, את העיר רמלה העשירה והמפוארת – בירתה של ארץ ישראל בתקופה המוסלמית הקדומה.

רמלה הוקמה בשנים 717–715 לסה"נ, כשמונים שנה לאחר כיבושה של ארץ ישראל על ידי המוסלמים. העיר נבנתה על החולות בבחינת יש מאין, ומפעל הבנייה הראשון מיוחס לסולימאן, בנו ויורשו של הח'ליף עבד אל-מלכ, הידוע במפעלי הבנייה המרשימים שביצע בארץ ישראל.

על פי המקורות הקמת העיר נעשתה בצורה מתוכננת וסולימאן דאג לבנייתם של מספר מבנים ממלכתיים ומבני ציבור מרכזיים: בראש ובראשונה המצודה וארמון המושל, לידם בית הצבעים (דאר אלצבאעין) ובו בריכות מים ומתקנים רבים. בניין זה יועד, ככל הנראה, לצביעת בדים – אחד מענפי הייצור החשובים ברמלה. בסמוך להם נבנה המסגד המרכזי של העיר. לאחר מכן הזמין הח'ליף את כל המעונין לבוא ולבנות את ביתו בעיר.
 
על פי המקורות היתה רמלה "עיר עצומה" שמידותיה "מיל על מיל" – כארבעה קמ"ר והיא הוקפה בחומה איתנה ובה שמונה שערים, מהם נמתחו רחובות העיר. היו בה שווקים תוססים, שהצטיינו בסחורות משובחות; אל-מוקדסי מציין במיוחד את הפירות המצויינים והקמח המשובח שיוצר ברמלה. כך מתאר המלומד מוג'יר א-דין את שווקיה של רמלה:
 
"ולה ארבעה שווקים הנמשכים מארבעה שערים למרכזה ושם גם מסגד יום השישי. משער יפו לשוק הבצל וממנו לשוק החיטה עד למסגד. משער ירושלים נמשך שוק מכרי הכותנה וממנו שוק נפצי הפשתן וממנו לשוק הבשמים ולמסגד. משער יאזור לשוק מוכרי העצים ומשם לשוק הרצענים ומשם לשוק מוכרי הירקות ועד למסגד. ומהשער האחרון לשוק המשחיזים ולשוק עושי האוכפים".

אל-מוקדסי מציין בכתביו שרמלה היתה יכולה להחשב למצויינת שבין ערי האסלאם, אלמלא טיבם הירוד של מימיה, הנובע ממליחות הבארות שבעיר. על מנת לפתור בעיה זו נבנו בתחומי העיר מספר מפעלי מים מרשימים, שחלקם השתמרו עד היום.

הידוע שבהם הוא בריכת הקשתות, המצויה בחלק הצפוני של רמלה והשתמרה בשלמותה עד לימינו. הבריכה בנויה קמרונות וקשתות המהווים, ככל הנראה, את הדוגמא הקדומה ביותר בימי הביניים לשימוש בקשת המחודדת, שמאוחר יותר הפכה לנפוצה ברחבי אירופה והים התיכון. ליד הכניסה לבריכה נחקקה כתובת מרשימה בערבית, המייחסת את בניין הבריכה המפוארת לשנת 789 לסה"נ, ימיו של הח'ליף הארון אל-ראשיד.

אל הבריכה הזו הוליכה, ככל הנראה, אמת מים גדולה שהובילה מים ממעיינות באזור גזר. קטעים מאמת המים הזו התגלו בשנים האחרונות בחפירות שנערכו לאורך תוואי כביש חוצה ישראל, מדרום לעיר.

על פי המקורות ההסטוריים נמנו עם תושביה של רמלה, מלבד הרוב המוסלמי, גם קהילות גדולות של יהודים, נוצרים, קראים ושומרונים. מקורות אלו מציינים את קיומם של לפחות שתי כנסיות ושלשה בתי כנסת. על פארה ועושרה של קהילת יהודי רמלה ניתן ללמוד גם מהמסמכים שנמצאו בגניזת קהיר. נראה שבמאות הי'–הי"א היתה קהילה זו אף גדולה יותר מקהילת היהודים בירושלים.
 
כל המתבונן בעיר רמלה של ימינו אינו יכול שלא להשתומם לאן נעלמה "העיר העצומה", על מבני הפאר שלה המתוארים במקורות. אכן, נראה שרמלה הקדומה היתה "עיר ללא מזל". החפירות הארכיאולוגיות הרבות שנערכו בעיר בשנים האחרונות מצביעות על כך שהעיר המפוארת חרבה בשורה של רעידות אדמה עזות במאה הי"א לסה"נ, בתיה נהרסו עד היסוד ואבני הבנייה של המבנים המפוארים נשדדו ונלקחו לבנייה באתרים סמוכים.


ברית הקשתות.  צילום: רון פלד

המחקר הארכיאולוגי של רמלה לקה בחסר במשך שנים רבות. רק עם הקמתה של רשות העתיקות וההקפדה על ביצוע חפירות הצלה בכל אתר המתוכנן לבנייה התחילה תנופת חפירות רחבת היקף ברמלה. לשם המחשה – מאז הקמת המדינה ועד להקמת רשות העתיקות בשנת 1990 נערכו ברמלה 6 חפירות ארכיאולוגיות בלבד, ואילו ב-15 השנים האחרונות נערכו בתחומי העיר קרוב ל-100 חפירות. אלו מאפשרות לנו להתחיל ולשחזר את דמותה של העיר המפוארת – בירתה של ארץ ישראל במשך למעלה משלש מאות שנה.
 
למרות שהחפירות של השנים האחרונות העלו שפע ממצאים המרמזים על פארה של העיר בעבר, עדיין נותרו שאלות רבות ללא מענה: היכן היו מבני הציבור המפוארים של העיר? היכן היא חומת העיר המרשימה על שעריה המבוצרים? מה היה שטחה של העיר? אולי החפירות העתידיות יתנו תשובות ארכיאולוגיות לשאלות הללו.
 
לסיום, מה ניתן לראות ברמלה של ימינו מפארה של העיר בעבר? כל המסייר בעיר אינו יכול לפסוח על שלשת המבנים המרכזיים הקדומים ששרדו בה: המסגד הלבן במערב העיר, בריכת הקשתות בצפונה והמסגד הגדול (שבמקורו הוא כנסיה מהתקופה הצלבנית) בלבה של העיר. בנוסף לכך, כמובן, שווקים, סמטאות ציוריות ואוכל מגוון וטעים.