רמלה-ואתריה-בתיאורי-עולי-רגל-מוסלמיים

 
היסטוריה ומאמרים
  • שילר א' תשמ"ח אריאל 59, ע' 63-66

    יעקובי (874): הח'ליפות ניתנה לסולימאן בן עבד אלמלכ בעת שהיה ברמלה.. הוא שבנה את המסגד ברמלה ואת ארמון האמירות. הוא העביר את תושבי לוד לרמלה. לשם כך הרס את בתיהם בלוד, ואילצם להקים בתים חדשים ברמלה והעניש את אלה שסירבו למלא את הוראתו.. הוא התמיד בתכניתו עד שכולם עברו לרמלה. באופן זה הרס את לוד.

    אלמקדסי (985): רמלה היא בירת ארץ-ישראל. זוהי עיר יפה ובנויה היטב. מימיה טעימים ובריאים, ופירותיה גדלים בשפע. היא משלבת דברים המנוגדים זה לזה. היא נמצאת בלב אזורים גיאוגרפיים חשובים. ערים פורחות, נופים מרהיבים וכפרים. מסחרה משגשג והחיים בה אינם יקרים. אין עוד מסגד בארצות האיסלאם הבנוי כטוב טעם כשלה. לקמח הלבן של רמלה אין אח ורע, ואין למצוא חבל ארץ משופע בכל טוב שידמה לה, או פירות נאים יותר מפירותיה. ברמלה בתי המלון משובחים ובתי מחרץ נאים. מזונה נקי, בתיה גדולים, רחובותיה רחבים ועוד כהנה וכהנה.

    רמלה נמצאת באזור מישורי וקרובה להרים ולים. בה דקלים ותאנים וגידולי בעל משגשגים. עם זאת יש לה גם חסרונות: בחורף, הופכת רמלה לאי של בוץ ובקיץ אי של חולות ואבק ורבים בה הפשפשים. אין בה מים זורמים או ירק, לא אדמה מהודקת ולא שלג. בורות המים שלה עמוקים ומימיה דלוחים. מי הגשמים הנאגרים בבורות וסגורים כמנעול והעניים נותרים צמאים. 

    העיר משתרעת על מיל מרובע. הבתים בנויים אבנים מסותתות ונאות לבנים. מבין הדרכים שהכרתי: דרך ענאבה, דרך ירושלים (בית אל מקדס), דרך בילעה, דרך לוד, דרך יפו, דרך מצרים ודרך דרג'ון.

    המסגד הלבן שנמצא בשוק הוא גדול ונאה יותר מהמסגד בדשמק. אין עוד מיחראב גדול יותר בכל ארצות האיסלאם או דוכן תפילה העולה על זה של רמלה, מלבד דוכן התפילה שבירושלים. המסגד, שלו צריח נאה, נבנה בפקודת הישאם בן עבד אלמלכ.

    שמעתי את דודי מספר, כי בעת שהוחל במלאכת הבנייה (של המסגד), נודע להם שהנוצרים הסתירו עמודים מתחת לחול כדי להקים כנסיה.. הישאם בן עבד אל מלכ פנה לנוצרים ואמר להם: "או שתגלו היכן נמצאים העמודים, או שנהרוס את הכניסה של לוד, ונעשה שימוש בעמודיה להקמת המסגד". אז הם גילו את המקום העמודים, שהיו עבים וארוכים והצטיינו ביופיים.החלק שנחשף היה מרוצף שיש והרחבה היתה עשויה אבנים מסותתות היטב. השערים של החלק שנישא על קמרונות, נעשה מעץ ארז ומאורן. הם מפוסלים ומעוצבים בצורה נאה ביותר.

    אצר ח'סרו (1047): ביום ראשון...1047 הגענו לרמלה. רמלה היא עיר גדולה עם חומה גבוהה ובצורה, הבנויה היטב באבנים מחוזקות בגבס ולה שערי ברזל. מהעיר עד לים שלוש פרסאות. מימי העיר באים מגשמים ובכל בית יש בור מים הקולט את מי הגשמים...במרכז מסגד יום השישי בריכות מלאות מים, העומדות לרשות הציבור... ב-1033 היתה רעידת אדמה קשה שהרחיבה בניינים רבים, מבלי שגרמה לפגיעות בנפש. בעיר נעשה שימוש רב בשיש. מרבית הבניינים הגדולים מדופנים בשיש מפוסל המעושר בעושר רב. השיש נחתך במפסלות לא משוננות בעזרת חולץ משתמשים במפסלות בעת עיצוב העמודים לאורכם, כדי להבליט את העורקים... ראיתי שיש מכל הסוגים ובכל הצבעים: אפור, ירקרק, אדום, שחור ולבן. ברמלה סוג מיוחד של תאנים שאין שני לו לאיכות, המיוצא לכל הארצות. בסוריה ובמגרב קוראים לעיר רמלה- פלסטין.

    אדריסי (1154): שתי הערים של סוריה הן רמלה וירושלים. באשר לרמלה היא עיר נאה משגשגת. בה שווקים, תנועה רבה ומחזור ער.

    יאקות (1225): מתכנן העיר הראשון היה סולימאן בנו של עבד אלמלכ. הצלבנים שלטו בעיר במשך שנים ארוכות. צאלח א-דין שחררה מידיהם בשנת 1187. לאחר מכן הגבירו הצלבנים את כוחם וכבשו את עכו. הסולטאן, שחשש שהעיר תיפול שוב לידי הצלבנים, הורה להרסה בשנת 1191, כשם הרס את אשקלון. שתיהן כאחת חרבות כיום. ברמלה יש נוצרים מעטים והעיר נמצאת ברשותם עד היום.

    אבן אל את'יר (1232): בשנה זו (1033), היו מספר רעידות אדמה במצרים ובארץ-ישראל – מרביתן התמקדו ברמלה. תושביה נאלצו לנטוש את בתיהם למשך ימים אחדים. קרוב לשליש מהעיר נהרס ורבים נספו מתחת לעיי ההריסות.

    א-דימשקי (1300): רמלה הוקמה בידי סולימאן בנו של עבד אלמלכ, שהועידה לשמש כעיר בירה. לאחר מכן היא סבלה רבות מרעידות אדמה, שאילצו את תושביה לנטשה ולעבור לירושלים.

    אבן בטוטה (1335): ...זוהי עיר משופעת כל טוב: בה שווקים נאים, והמסגד הלבן. ואומרים שבכיוון הקיבלה של אותו המסגד, קבורים שלוש מאות נביאים.

    אל-קלקשנדי (1418): ...היא נקראת רמלה, בשל החול הרב המצוי בה. לפי דעה אחרת נקראת העיר ע"ש אשה ששמה היה רמלה. סולימאן פגש בה במקום הזה, כשהיא יושבת באוהל קידר, שעה שבא להקים את העיר. אותה אישה אירחה אותו בצורה נאה והשיאה לו עצות אחדות. הוא שאל אותה לשמה. אחר כך החליט לבנות שם את העיר ולקרוא אותה על שמה.
    מוג'יר א-דין (1496): רמלה נמצאת במרכז ארץ-ישראל במישור ורבים בה התמרים ועצים אחרים. מסביבה משתרעים שדות מעובדים ומעטים רבים וגדולים בה פירות מפירות  שונים. נופה מרהיב עין. רמלה נמנית עם ערי החוף, שכן הים קרוב אליה – כחצי בריד ממערב.

    עד לשנת 500 להג'רה (ראשית המאה ה-12) היתה ברמלה מצודה מוקפת חומה ובה שנים-עשר עשרים. ביניהם שער ירושלים, שער אשקלון (הנקרא להלן: יאזור), שער יפו ושער שכם. ארבעה שווקים חיברו את השערים עם מרכז העיר, שבה ניצב המסגד. היו אלה שווקים יפים, שהציעו סחורות מסחורות שונות. משער ירושלים נכנסו לשוק מוכרי כותנה, וממנו אל שוק מנפצי הפשתן ואל שוק הבשמים, עד שהיו מגיעים למסגד. משער יאזור היו נכנסים אל שוק מוכרי הזירעונים, ואחר כך אל שוק הרצענים, ומשם אל שוק החנוונים עד למסגד. משער יפו נכנסו לשוק מוכרי החיטה וממנו אל שוק מוכרי הבצלים, עד שהגיעו אל המסגד. בשער אחר היו נכנסים אל שוק המלטשים ובהמשך אל שוק האוכפנים עד למסגד.אומרים שהיו ברמלה ארבעת אלפים בתים, עם חלקות אדמה מסביבם.

    סופר כבר שהסולטאן צאלח א-דין הרס את מצודת רמלה ואת העיר לוד, ברמאדן שנת 1191. כיום לא נשאר לכך זכר, שכן חומותיה ושווקיה נהרסו בתקופת שלטון הפרנקים שארכה כמאה שנה. לא שרד ממנה לא שליש, ואף לא רבע.

    המסגד הלבן

    בתקופת אלמלכ א-נאצר מוחמד בן קלאון ואחריו נבנו ברמלה מסגדים חדשים. במסגד העיר העתיק בנה מוחמד בן קלאון צריח, המהווה את אחד מפלאי העולם בצורתו ובגובהו. הנוסעים שעברו בעיר מזכירים אותו כמבנה מיוחד במינו. בנייתו נסתיימה בשנת 1318.

    מסגד רמלה נמצא ממערב לעיר ומסביבו בית קברות. בנייני העיר העתיקים נהרסו ברובם ושרדה מהם רק השכונה הנמצאת מצפון למסגד, הנראית ככפר לכל דבר. שכונה זו מנותקת כיום מהעיר.

    בונה המסגד העתיק (שנודע בעבר ובימינו בשם "המסגד הלבן") הוא סולימאן בן עבד אלמלכ, שבנהו לאחר עלייתו לכס הח'ליפות בשנת 715. זהו מסגד רחב ידיים והדור, שכולו כבוד ויקר. בחצרו החשופה לעין השמש – מערה תת-קרקעית מרשימה. אומרים שבה קבור אדוננו צאלח הנביא.

    בשנת 1190 שופץ המסגד הלבן בידי אליאס בן עבדאללה, שנמנה עם פמליית האמיר עלם א-דין קיצר, בכיר האמירים בממשל צאלח א-דין (מושל אזור השפלה).



    כאשר כבש ביברס את יפו בשנת 1268, בנה את הכיפה שמעל המיחראב ואת שער שממולו. מיחראב זה נמצא סמוך למינבר שמעליו נושאים דרשות בימי חג. במקום שממולו. מיחראב זה נמצא סמוך למינבר שמעליו נושאים דרשות בימי חג. במקום הצריח הישן שחרב, בנה ביברס את הצריח הנראה בימינו.

    כיום ירדה רמלה מגדלותה ותושביה מעטים. עם זאת היא משמשת כמרכז מסחרי לסביבתה והבריכה שורה עליה. ברכת אדמתה וברכת הנביאים, חברי הנביא, חכמי הדת והקדושים שהתגוררו בה. ביניהם היו: האדון הנעלה אלפד'ל בן אלעבאס, דודנו של שליח אללה. אלפד'ל הוא זה שרחץ את הנביא לאחר פטירתו. הוא מת במגפת עמואס בשנת 639. המשהד שלו משמש מוקד עליה לרגל.

    בשנת 1445 בנה האמיר שאהין אלכמאלי, על הקבר צריח ומסגד, בו נערכות תפילות יום שישי ותפילות בציבור. כן תרם למסגד הקדשים ומינה משרתים בקודש. בימינו נתדרדר מצב המסגד ורוב ההקדש חרב.

    עבאדה בן א-צמאת – הקאד'י הראשון בלפסטין. היה קאד'י ברמלה ומת בה.. והקדוש, השיח', מופת הדור... אבו עבאדללה מוחמד אלבטאא'חי – צדיק ידוע ונערץ על ידי העם, חי גם  הוא ברמלה. הוא נפטר בה בשנת 967. המשהד שלו נמצא בשכונת אלבאשקרדי. את יראת הכבוד והיקר שהמקום משרה על המבקרים כמעט שאין לתאר במילים. תפילת הבקשה נו נענית – בעצמי ניסיתי זאת. לפנים היתה מצבתו תחת כיפת השמיים, אולם בשנת 1469 הוקם מעליה איואן (אולם מקומר).

    לוד

    יעקובי (874): לוד נמנית עם הערים הקדומות של ארץ-ישראל. כאשר סולימאן בן עבד אלמלכ היה לח'ליף, הוא יסד את רמלה והחריב את לוד, לאחר שהעביר את תושביה.
    אלמקדסי (985): לוד נמצאת במרחק כמיל מרמלה. בעיר מסגד גדול שאליו נקבצים אנשים רבים מהכפרים והעיירות שמסביב. בעיר כנסיה נהדרת שבפתחה יהרוג ישו את הדג'אל (משיח השקר).

    יאקות (1225): לוד היא כפר סמוך לירושלים... בשעריה ימתין ישו בן מרים לדג'אל ויהרגו.